מופתעת מעט, אני נכנסת אל הרכב של ברק. לבושה בג'ינס ארוך וחולצת טישרט פשוטה מעליה ג׳קט. שמה מאחורי את מה שראיתי היום,שוב ערן והפעם עם בחורה צעירה.
הצמרמורת מגיעה אל גופי ואני חושבת ומתפללת שהיא לא עוד אחת שנפלה בפח שלו. יש בי רצון לרוץ אליה ולעצור אותה, לומר לה להתרחק ממנו, לא להאמין להזבל שיוצא לו מהפה.
הכל הרמה של שקרים. ומשהו עוצר בעדי, אולי זה הפחד
יכולת של ערן לשלוט בי גם עכשיו. בתמונות שיש לו,
המידע הפרטי והאישי.
לא מאמינה שחשפתי את הגוף שלי, ואת הנפש שלי מול
אדם כזה שפל. אני מרגישה מחוללת, אני מרגישה נבגדת.
״חוף הים?״ אני שואלת את ברק, הוא סוקר אותי בעיניו
ומעביר את מבטו אל הרגל שלי. לרגע אני גם מסיטה מבט
ורואה שהיא מקפצת, שאני לא שולטת בזה, שאני לא חושבת
על זה אבל כנראה שהלחץ הוא כל כך פנימי וחזק. שהוא מנצח
ומשפיע על הגוף שלי
״את בלחץ.״ הוא קובע ואני לוקחת אוויר ונשימה בוחנת אותו
את הבחור שלא הצלחתי להגיע ולהבין בדיוק מה הסיפור שלו.
הינו קרובים אבל הינו גם רחוקים, הכל היה קונקרטי ועובדתי
לא ידעתי על ברק הרבה, כל מה שכן ידעתי היה המסקנות ופיסות ידע שאספתי בתקופת ההיכרות בנינו, אבל הוא בניגוד אלי ידע וראה יותר ממה שאני אמרתי, וגם נחשפת לדברים שלי. הלב שלי דפק, אני לא יודעת אם זה מהבחנה שלו או
מערן, או בכלל מהפחד שהכל יצא למולו.
״ראיתי משהו שלא רציתי לראות. אבל אני אהיה בסדר״
אני מלמלת לו, ונושכת את שפתי התחתונה, הוא שוב בוחן
אותי וחושב
״קרה לך פעם. שחשבת שיש מידע שהיית מעדיף לא לדעת.
ומצד שני עכשיו שאתה יודע זה מחייב אותך לעשות משהו...״
״קרה״ הקול שלו נשמע,בעיניו אני רואה הבנה אני פושטת
מעלי את הגקט
״זה המצב שלי. אני לא יודעת איך לפעול מכאן״שחקתי באצבעותי לרגע, אולי היה עדיף ללכת למשטרה ולסיים את
זה. לסיים את המשחק של ערן, לתת למי שאחראי להתמודד
עם זה. להבטיח בכך שאף בחורה לא תפגע יותר ולא תאכל שקרים,ומצד שני פחדתי על עצמי, פחדתי על המשפחה של
ערן. עם כמה שזה נשמע מטומטם... אני יודעת איך מרגישים
שמשפחה מתפרקת, שהכל נפגם, כאבתי עבור אישתו. עבור
הילדים שלו
״זה רודף אותך. כמעט בכל פעם שאנחנו חולקים חלל אני
מרגיש שזה מרחף בתוכך..אני לא יודע להסביר את זה ליה.
אני גם לא יודע לזהות מה בדיוק קורה שם, ומה גורם לך לפחד, אני חושב שאם משהו מטריד את מנוחתך, ומלווה אותך בכל צעד. עדיף לפעול מאשר לא לפעול, אולי בהתחלה יהיה כאב
אבל גם פצע שמקבל חיטוי שורף בהתחלה״ הוא אמר אני
מצליחה לשחרר חיוך קטנטן מהדימוי
״אהבתי את הדימוי״
״אני יכול לנחש מה קורה שם...״ הקול שלו יוצא מהוא מרים
את עיניו למולי.לרגע אני מרגישה קצת חרדה, אבל יודע שהוא
לא יצליח לנחש מה קורה, הוא לא יצליח להגיע לסיפור שלי
YOU ARE READING
״האחת שברקע״.
Romanceגמור 🔒 קל לחשוב שאני ביץ, שאני קרה, שאני עפה על עצמי רק כי יש לי ביטחון. וכשאני מסתכלת פנימה אני יודעת שהביטחון הזה הוא חומה בפני העולם. שמאחורי כל הרעש והצלצולים שלי, יש ילדה שצריכה חיבוק. יש ילדה, שגם עוברת וכנראה תעבור דברים לא קלים...
