״האחת שברקע״.

פרק 34:בוא ניפרד.

הסתכלתי עליו, לאבא שלי לתוך העיניים..

אולי צריכים בחיים אירועים מבהילים וגדולים, טרגדיות כמעט בשביל להעריך אנשים ולהיכנס לפרופורציות. לא היה לי ספק שכל מה שקרה בנינו אני אשאיר מאחורי, ניצול הזמן,החיים עצמם קיבל משמעות אחרת. נכון לא קל לסלוח בשנייה וצריך
לעכל, אבל לא צריך להיות בנתק מהשורשים שלך,כי בסוף זה
אתה שהולך לאיבוד בתוך הבלגן הזה.

״נשאיר את הכל מאחורינו״ לחשתי והוא חיבק אותי חיבוק אוהב וחם. מצחיק שהריח שלו לא השתנה, הוא יכול להחליף
את הזהות החיצונית שלו, להתחתן עם אישה אחרת, ולגור בחור
במדינה אחרת אבל הריח של אבא שלי ישאר תמיד עליו ובגופו.

״את מרגישה טוב?״ הוא לחש לי והביט בי בעיניו הגדולות,
היה בהם כל כך הרבה אור וחום.

אני יודעת שלפעמים התכחשתי לזה. התכחשתי להאמין שהוא האדם הטוב שהוא. שלמרות הריבים שהיו לו בעבר עם אמא, למרות כל הבעיות בדרך שלהם לגירושים, אבא טוב הוא
תמיד היה. הוא ידע במקום מסויים ולרוב לבצע הפרדה.

״יחסית למישהי שהבטן שלה ספגה כדור ירי, כן אני מניחה״

הוא חייך חיוך עצור ״ישבתי מחוץ לחדר ניתוח, ופתאום התחלתי לדבר עם אלוקים, כמות ההבטחות שהבטחתי...״

צחקתי, שראיתי שהוא משפשף את ידו בעיניו בדאגה

״קצת קשה אז דתיים, אה?״

״כנראה. את יודעת צריך לאחז במשהו״ אמר בחיוך ואני הינהנתי לו, הבנתי שמעכשיו אני אאחז גם בו, שאני לא
רוצה להגיע לשלב בחיים, או לגיל שאני אומרת לעצמי
כמה הפסדתי וכמה חבל, אני יכולה לסלוח, וכמו שאני
צריכה אותו הוא צריך אותי

״נאחז גם אחד בשנייה״ לחצתי בידי את ידו והוא חייך.
והינהן לי לאישור, הדלת של החדר קצת נפתחה ואני
ראיתי את פניו של ברק מציצות, חייכתי חיוך קטנטן
והוא צעד פנימה

״אני שמח״ ברק מלמל אלינו שראה את היד של אבא
שלי אוחזת בידי ואת פנינו שכנראה הביעו את מה שהרגשנו

״גם אני שמח״ אבא שלי אמר והעביר את מבטו מעיני לברק

״גם ממך אני שמח,

אחלה בחור יש לך״ הוא אמר לי

״הוא סהכ בסדר״ מלמלתי באיפוק וראיתי את פניו של ברק

״את שרופה עליו ״מי שהיה אמור להיות לצדי, אבא שלי
אמר לי ואני צחקתי ממנו, כיאלו ברק לא היה בחדר, ועכשיו
היה לי די ברור שבצד מי אבא שלי שכנראה חיבב את ברק
מהרגע הראשון שראה אותו

״אפשר שלא?״ ברק החמיא לעצמו ואני הרגשתי מכוּתרת

״צוות המחץ נא להירגע, ודי להתגבש״

שניהם צחקו ואבא שלי לאט קם ממטתי

״אני אתן לכם קצת להיות לבד. ולי לנוח צהריים״