זוהר ישב מולי, כמעט נטול הבעה.
כמי שהכירה אותו טוב ידעתי שהוא עצור. לא הבחור האנרגטי שהוא,אולי זה נבע כי הוא ראה שאני עצורה מולו במקום לחבק אותו,וישר לשאול לשלומו, לקחתי צעד אחורה.
התנהלות שלו, העלמות שלו גרמה לי להתבשל בלבד
ובכעס שלי.
ישבנו בחוץ, על הספסל בחצר הבית של אמא, אני המתנתי שיתחיל לדבר. אבל הוא שתק, והסיטואציה הרגישה מתוחה.
החלטתי להיות הבוגרת בסיפור.
לנשום עמוק, לגדוע את השקט.
״דאגתי לך״ אמרתי ללא קול, בחנתי את שפת הגוף שלו
את התזוזה שהיתה חסרת נוחות. ואת העינים שעלו אל עיני
והביטו לתוכי. זה היה מוזר, הרגשתי שאני לא מכירה אותו.
״אני בסדר ליה. מבטיח״
הוא מלמל, וניסה לאחוז בידי. הזזתי אותה וסימנתי לו שלא בהנעת ראש. הוא הזיז את ידו בחוסר חשק ונאנח בכבידות
״התגעגעתי אליך המון. היו לי כמה דברים לסדר״ הקול
שלו נשמע. נשכתי את קצה השפה שלי, כווצתי עיני. אני
בת הזוג שלו כבר תקופה,עברתי אירוע טראומתי עם הבחור שאיים עלי.
ואני חושבת שמגיע לי לשמוע,
מה קרה בימים האלו?
מה קורה מתחת לאף שלי
״זוהר..״ נאנחתי, רציתי להיות תקיפה, אבל מה שיצא ממני זו
רכות, הרגשתי שמדובר פה בנושא שהוא לא רוצה לגעת בו.
ובמקום להיות ליה. ליה שנלחמת, החלטתי להיות ליה שמנסה
להגיע אל המטרה בדרך אחרת
״זה לא לגיטמי. להעלם לכמה ימים. לא לענות לשיחות ולהודעות, אתה חייב להסביר לי מה קורה...״
״בובה,אני לא יכול לגעת בזה.. בואי תחזרי לבית״
הרמתי את כתפי בסירוב, והינהנתי לו שוב- שלא. בקשתי
כנות, זה כל מה שהיה לי עם האנשים שאני אוהבת. בקשתי
פשוטות וזו אחת הסיבות שנכנסתי לקשר עם זוהר,הוא היה
הבחור שהצחיק אותי מצד אחד, ומצד שני לא ציפתי לדרמות
וכאבים מיותרים. זה היה קל, זה היה הצעד הבוגר שלי.
נשארתי שם עוד כמה דקות. הבנתי שהוא שותק, שאין כל
כך מה להוסיף לשיח. שהאוויר בנינו לחוץ בהכל. וקמתי
ממקומי. בחנתי אותו לרגע, והוא בחן אותי ״את הולכת?״
״לא נראה לי שאתה מתכון לדבר זוהר. כבת זוג אני מצפה
שהבן זוג שלי ישתף אותי. בהכל. גם בחרא שלו. אולי זה
הזמן להפסיק את מה שקורה בנינו... אם אין אמון אין כלום״
באתי ללכת, אבל הוא קם ומשך בידי. עצר אותי ונעמד מולי
״בחייך, אל תזרקי את התקופה היפה שלנו״ הוא ביקש
״אתה זה שזרקת״ הסתכלתי לו עמוק לעיניים והלכתי
בתקופה מובסת קצת. לא היה לי כח להילחם ולנסות
לקבל את מה שמגיע לי. אמת, זה כל מה שרציתי בחי..
זכרתי את ערן, זכרתי את הכוויות שיש לי משם. וזוהר
כבר לא היה הנחלה השקטה. בנוסף לברק הנוסף שהכה
בי. שהיה בתוכי, גם אם התעלמתי.
YOU ARE READING
״האחת שברקע״.
Romanceגמור 🔒 קל לחשוב שאני ביץ, שאני קרה, שאני עפה על עצמי רק כי יש לי ביטחון. וכשאני מסתכלת פנימה אני יודעת שהביטחון הזה הוא חומה בפני העולם. שמאחורי כל הרעש והצלצולים שלי, יש ילדה שצריכה חיבוק. יש ילדה, שגם עוברת וכנראה תעבור דברים לא קלים...
