כשהייתי על מדים, הייתי בכוננות בידיעה גמורה שעומדים או עלולים לפגוע בי. הלכתי בשם השליחות, בשם ההבנה שאני רוצה לעשות משהו שירגיש לי מהותי ומשמעותי. אבל בכל פעם שהורדתי את המדים שנכנסתי לבית,אחרי המקלחת וכוס
הנס בחלל פרטי שלי,הורדתי גם את הכוננות, את הדריכות שמשהו יקרה. השארתי את הלוחמת שבי, לזמן הצבא לרגע
שבו אלבש את המדים.
ולא ציפתי שדווקא בתוך הבית שלי. בתוך הבית שלנו, יפתיע
אותי אדם עם סכין. שאני אסתכל עליו ואפחד על החיים שלי אבל גם אגלה סוג של תושיה ומלחמה נגדו. אולי ברגע של
פחד או של סכנה היצר הישרדותי מתגלה ועולה ואפילו
מנצח את הפחד הקיים בתוך הגוף. נשמתי עמוק שהתיישבתי
על הספה, נסיתי להתקשר אל זוהר בפעם השלישית וכמו בפעמיים הקודמות הועברתי אל תא קולי.
פחדתי עליו.
ולא ידעתי איפה הוא לעזאזל נמצא.לא הבנתי איך האדם שהוא, הבחור החברותי שעובד בחברה מובחרת הסתבך עם בן אדם מהסוג שעמד מולי. הרגל שלי רעדה, וגם הלב... אני לא יודעת למה התקשרתי לברק. חכיתי שהוא יופיע והמילים שלו... גרמו לי להבין שיש משהו שמתרחש מתחת לאף שלי.
נשמתי עמוק, נסיתי להרגיע את הגוף ולתרגל נשימות. להגיד
לעצמי שאני לא מפחדת מהפחד, שהכל בראש ושאדם לא פגע
בי לא יחזור לפגוע... אבל משהו בפחד הפיזי, ומשהו בכאב הנפשי יצא למחול. לא ידעתי מה זוהר ככל הנראה הסתיר ממני
עם איזה עולם הוא הסתבך? למה פרק הזמן הארוך יחסית שאנחנו ביחד לא גרם לו לבוא ולשתף אותי בחלקים הפחות חיובים, בחלקים היותר מורכבים.. איך לא שמתי לב, איפה
פספסתי. ואולי אני עושה מזבוב פיל ענק,בעוד מדובר בשטות.
הדפיקה בדלת נשמעה ואני נדרכתי, האינסטנט שלי היה לקחת איזה מחבת מהכלים. או את כלי הנשק שלי מהצבא
״ליה זה אני״ הקול של ברק נשמע ואני מהרתי לפתוח את הדלת
והוא עמד מולי בעיניים יפות ודואגות ונכנס במהירות לבית שאחריו התלווה איתי עם מבט קצת רחוק ובוחן ״את בסדר?״
ברק שאל הוא עמד לא רחוק ממני וחיפש את התשובה בעינים
שלי. אם הייתי בסדר? לא יודעת, עברו לי יותר מדי סרטים
״זוהר לא עונה לי. מה קורה פה?״ לחשתי, אבל ברק פשוט הסתכל לי עמוק לתוך העיניים. סוג של רגע שהרגיש ארוך
כל ההגנה שלא הרגשתי בחיי הורגשה באותה הנקודת זמן
הזו. ומשהו בזה הרגיע אותי, למול התחושה שמשהו אחר
קורה
״קחי שקד רוצה לדבר איתך״ איתי עצר את הרגע הוא התקרב אלי והציג לי את הפאלפון שלו,שהשם ׳ אהבת חיי׳ התנוסס שם
נשמתי עמוק. והקרבתי את הפאלפון שנייה אחרי שאיתי שם אותו על רמקול
״הלו ליה, את בסדר?״ הקול שלה שאל, אני נאנחתי בכבידות
״אני בסדר שקד,הכל בסדר״ לחשתי בחוסר אמינות ובחנתי את זוג התאומים שבעצם בחנו את הדירה שלנו. איתי יותר, בעוד
שהרגשתי שברק לא לגמרי מרגיש נוח בטריטוריה הזו...
YOU ARE READING
״האחת שברקע״.
Romanceגמור 🔒 קל לחשוב שאני ביץ, שאני קרה, שאני עפה על עצמי רק כי יש לי ביטחון. וכשאני מסתכלת פנימה אני יודעת שהביטחון הזה הוא חומה בפני העולם. שמאחורי כל הרעש והצלצולים שלי, יש ילדה שצריכה חיבוק. יש ילדה, שגם עוברת וכנראה תעבור דברים לא קלים...
