ג׳אק התעורר לאור השמש שנכנסה מהחלון הגדול. הוא שכב על רצפת אבן קרה וחיבק משהו. הוא הטה את ראשו למטה כדי לראות מה הוא חיבק וקפא במקומו כאשר הבחין בבן האדם שנצמד לחזהו. הוא הוציא אוויר מריאותיו באיטיות, מנסה לא להעיר את בן האנוש הישן. הוא הביט בו מספר שניות נוספות עד שקלט שהוא רועד. גופו של ג׳אק עדיין היה חלש מהשימוש הרב בקסם, אבל הוא הניח את ידו על מותנו של רייבן והרים אותו מעט. ג׳אק הסתובב כדי לשכב על גבו ואז הניח את רייבן בעדינות עליו כדי שגופו לא יגע ברצפה הקרה.
בן האדם הפסיק לרעוד כמעט מיד. ג׳אק הניח את ידיו מתחת לראשו ועצם את עיניו, מקווה להרדם שוב. ראשו היה מלא מחשבות; פור עדיין לא מצא אותו, למרות שעברו כבר יומיים. סרבוס בוודאי כבר שם לב שהוא נעלם ושלח את אשר ונירוס לחפש אותו. הם היו אמורים למצוא את פור משוטט לבדו ולהבין שמשהו קרה לו. הם היו צריכים לחזור לארמון ולהודיע שהוא נעדר, לקחת כמה חיילים ואז לעקוב אחרי פור על למקום הימצאו של ג׳אק. חיות המחמד של הפיות היו קשורים אליהם בקשר מיוחד שתמיד אפשר להם למצוא זה את זה. ג׳אק קיבל את פור ליום ההולדת השני שלו ומאז הם היו קשורים זה בזה. בכל פעם שג׳אק היה יוצא מוקדם בבוקר ליער, פור היה מצטרף אליו כמה שעות מאוחר יותר כשהיה מתעורר. הקשר בניהם אף פעם לא נכשל בעבר, ולא היה קסם חזק בעולם שהיה יכול להפריד את הקשר בין פיה לחיה שלו, אז למה היצור הקטן עוד לא הגיע אליו?
יכול להיות שהוא נפגע כשניסה למנוע מהאנשים לקחת אותו? יכול להיות שהוא איבד את הכרתו והוא לא יכול להתעורר עד שג׳אק יבקש ממנו להתעורר? ומה אם גרוע מזה קרה? ג׳אק ניער את ראשו במהירות. הוא סירב לחשוב על האפשרות שהיצור שלו מת. הוא היה מרגיש את זה אם כן.
ג׳אק הרגיש תזוזה מעליו ופתח את עיניו כדי להביט ברייבן שפתח את עיניו באיטיות. ג׳אק מצא את עצמו טובע בעיניו הכחולות פעם נוספת. רייבן בהה בו מספר שניות לפני שעיניו התפקסו והוא הבין מה הוא רואה. בן האדם זינק אחורה בניסיון לרדת ממנו אבל הוא עיקם את ידו בניסיון להישען עליה ונפל על ג׳אק פעם נוספת, מכאיב לשניהם.
ג׳אק שאף בחדות בגלל הכאב והתרומם מהרצפה לישיבה, עוזר לרייבן לעשות כמוהו. הוא לקח את ידו הפגועה והתבונן בה מעט.
"איך הגעתי לשם?" שאל רייבן בשקט.
"הרמתי אותך לשם," אמר ג׳אק בעודו בוחן את היד.
"למה?"
"רעדת מקור. וכבר חיבקת אותי לפני, אז לא חשבתי שזה יפריע לך."
רייבן הסמיק והשפיל את מבטו.
ג׳אק קיפל את כנפו קדימה מעל כתפו והניח אותו מעל ידו הפגועה של רייבן. הוא עצם את עיניו ונשם עמוק, נושם את הקסם אל היד הפגועה.
"איך אתה מרגיש עכשיו?" שאל ג׳אק כאשר הוא שחרר את ידו.
רייבן סובב את מפרק כף ידו, סגר ופתח את אצבעותיו וניער את ידו. "בסדר," הוא השיב. "איך עשית את זה?"
"התפקיד הכי חשוב של הכנפיים זה לרפא." השיב ג׳אק.
"יותר מלעוף?"
"הרבה יותר מלעוף."
"לא ידעתי שכנפיים יכולות לרפא."
"יש הרבה דברים שבני האדם לא יודעים על הפיות." השיב ג׳אק.
"כמו מלאך..." ג׳אק לא היה בטוח שהוא שמע נכון, אבל היה נדמה לו שבן האדם מלמל משהו מתחת לנשימתו. רייבן השפיל את מבטו ושתק במשך כמה דקות. "הכאבתי לך?" הוא שאל לבסוף.
"הא?"
"כשנפלתי," הסביר. "הכאבתי לך?"
"הו, קצת." ג׳אק הרים מעט את חולצתו והביט בסימן הבהיר שהופיע על בטנו מהנפילה של רייבן עליו. "לא משהו שיפריע לי יותר מדי." הוא אמר. הוא הביט ברייבן שבהה בגופו, מהופנט.
"מה קרה," גיחך ג׳אק. "אף פעם לא ראית מכה?"
"יש אנשים שאומרים שפיות לא יכולות להיפגע." אמר רייבן בהיסוס.
ג׳אק הרים גבה, "זה מה שבני אדם אומרים?"
רייבן משך בכתפיו, "יש המון שמועות לגביכם."
ג׳אק קירב את ברכיו אל חזהו והשעין את ידיו עליהן, "אני מקשיב." הוא אמר.
חיוך דק הופיע על שפתיו של רייבן. הוא עשה כמו ג׳אק והניח את ראשו על ברכיו, מנסה להיזכר בדברים המשוגעים ששמע על הפיות. "מישהו פעם אמר שהוא פגש פיה בגובה שלושה מטרים, הכנפיים שלו היו עשויות מעצמות והעור שלו היה בצבע כחול." אמר.
ג׳אק גיחך בקול, "בחיים לא פגשתי פיה בגובה שלושה מטרים. והכנפיים שלנו ממש לא עשויות מעצמות."
"וצבע עור כחול?"
"אני נראה לך כחול?" שאל ג׳אק.
רייבן צחק בשקט והניד בראשו לשלילה. "מישהו פעם אמר לי שפיות היו חוטפים ילדים." אמר רייבן.
"למה שנחטוף ילדים? מה נעשה איתם?"
רייבן משך בכתפיו.
"מה עוד?" שאל ג׳אק.
רייבן היסס. ג׳אק ראה שהיה חלק בראשו שפחד לסמוך עליו. "הקסם של הפיות יכול לשלוט בבני אדם." הוא אמר לבסוף.
"אני מבטיח לך שזה לא נכון," השיב ג׳אק.
"אז מה הקסם שלכם עושה?"
"הקסם שלנו הוא מתנה מהטבע, והוא פועל רק על הטבע. אני יכול לגעת באדמה ולדעת מה נמצא קילומטרים ממני. אני יכול לגדל צמחים מכל מני סוגים, אני יודע לדבר עם חיות. יש פיות שיכולים לראות את העבר בעזרת המים והרוח. אבל אף אחד מאיתנו לא יכול לשלוט בבן אדם."
רייבן הרים את ראשו מברכיו והביט בג׳אק, "מה הפיות אומרים עלינו?" הוא שאל בהיסוס.
"לא הרבה, אני מניח," ג׳אק גירד בעורפו. "יש פיות שיגידו שבני אדם אנוכיים מאוד, ומפחדים מכל דבר שהם לא יכולים להסביר רציונלית, אבל עדיין סקרנים בצורה מטופשת שיכולה לעלות להם בחייהם. ושאם הטבע לא נתן להם קסם, כנראה שהם לא ראויים לו."
בן האדם לא הגיב.
ג׳אק הרים את ראשו ובחן את החדר בו ישבו בפעם הראשונה מאז שהתעורר. החדר בו ישבו היה ענק. החלונות הגדולים מילאו את החדר באור שמש שהאירה על האריחים המבריקים שקישטו את הקירות והרצפות. בשני קצוות החדר היו במות. אחת גבוה יותר מהשניה. דלתות ענק הובילו מתוך החדר אל מה שכנראה היה פעם גינה גדולה.
"אנחנו באולם ריקודים." אמר רייבן.
ג׳אק הנהן וקם מהרצפה, סורק את החדר במבטו. "מעניין למה המקום ננטש."
רייבן קם מהרצפה גם הוא. "כדאי שנצא מפה," הוא אמר. "לפני שהאנשים שחטפו אותנו יגיעו לכאן."
"יהיה בסדר," הרגיע אותו ג׳אק. "כל עוד לא ניפרד ולא תגרום לי להתעלף שוב, אנחנו נהיה בסדר."
רייבן הסמיק מעט.
ג׳אק הושיט לו את ידו, "רֵקוֹד איתי." הוא ביקש.
רייבן נרתע מעט לאחור, "מ-מה?"
"קדימה," צחק ג׳אק. "תדמיין שיש פה עכשיו מסיבה."
"א-אבל אין מוזיקה." השיב רייבן.
ג׳אק סרק את החדר במהירות עד שהבחין בכד מלא באדמה. הוא ניגש אליו והניח את ידו בעדינות. שלושה פרחים לבנים גדלו מתוכו במהירות והחלו להשמיע מנגינה שמחה שהייתה דומה לקולות כלי נגינה. "שמעת פעם על פרחים שרים?" הוא שאל את רייבן והתקרב בחזרה אליו.
רייבן עדיין היסס. "ריקודים של פיות לא מסוכנים לבני אדם?"
"עוד שמועות?" גיחך ג׳אק.
רייבן הנהן, "יש הרבה שמועות לגבי ריקוד של פיות."
"קדימה," ג׳אק הגיש לו את ידו פעם נוספת. "רק ריקוד אחד." הפעם רייבן לקח את ידו.
YOU ARE READING
סיפורי הפיות של רייבן
Fantasyמאז שהוא זכר את עצמו, סיפרו לרייבן אינספור סיפורי אימה על הדברים הנוראיים שעשו הפיות כשהם עוד גרו בממלכה יחד עם בני האדם. והוא אף פעם לא העז לפקפק כמה אמיתיים הסיפורים הללו, כי למה שישקרו לו? אבל פיה אחד, שובב וחסר אחריות, שלא היה יכול להיות יותר שו...
