סיפורי הפיות של רייבן

פרק 19

"קוראים לה סופיה. היא הנסיכה של הממלכה השכנה," סיפר רייבן.
"ההורים שלכם באמת לא נותנים לכם לבחור?" שאל ג׳אק.
רייבן הניד בראשו לשלילה. "כנסיך אני חייב להינשא לנסיכה ובכך ליצור ברית שלום בין שתי הממלכות. עושים את זה כבר מאות שנים."
"זה לא הוגן," אמר ג׳אק. "מגיע לכם הזדמנות להתאהב."
"אנחנו לא אנשים רגילים," אמר רייבן. "כל רגע בחיים שלנו צריך להיות מוקדש לאנשים שלנו, אין לנו הרבה ברירות אם אנחנו רוצים לשמור על הממלכה שלנו."
"אני נסיך," ג׳אק המשיך להתווכח. "ואני לא הולך להתחתן עם מישהו רנדומלי רק כי זה יהיה טוב לממלכה שלי."
"הממלכה שלך עובדת אחרת משלי."
ג׳אק השפיל את מבטו ושתק במשך כמה דקות. לבסוף הוא שאל בהיסוס: "א-אתה אוהב אותה?"
"את הנסיכה סופיה?"
ג׳אק הנהן מבלי להביט בו.
רייבן הניד בראשו לשלילה, "אני מחבב אותה מאוד, היא נחמדה וחכמה. תמיד שמחתי שהיא הנסיכה שאני הולך להתחתן איתה כי קל לי לדבר איתה ואני יודע שהיא תהיה טובה לאנשים שלי." הוא אמר. "אבל האהבה שיש לי כלפיך שונה מאוד מזו שיש לי כלפיה. אף פעם לא הצלחתי לדמיין את עצמי איתה באמת, אילו הייתה לי בחירה היא כנראה לא הייתה הבחירה הראשונה שלי. כשאני חושב על זה שאני אצטרך לנשק אותה ולהיות איתה יום אחד, אני מרגיש צמרמורת בכל הגוף, ולא מהסוג הנחמד. ואיתך..." רייבן הסמיק בעודו ממשיך לדבר. "טוב, אתה יודע איך אני איתך."
"אני עדיין לא מבין למה אתה לא יכול לבחור את בן הזוג שלך בעצמך."
רייבן משך בכתפיו, "גם אם יכולתי, זה לא היה יכול להיות אתה."
"כי אני פיה?"
"גם, אבל גם כי אתה גבר."
"את זה אני בכלל לא מבין." אמר ג׳אק. "למה העובדה שאני גבר מפריעה לבני אדם?"
"גם אני לא מבין." השיב רייבן והחזיק את ידו של ג׳אק.
ג׳אק הרים את מבטו והבחין בטירה הנטושה שלהם. "אני אראה אותך מחר?" הוא שאל.
"אם אתה עדיין רוצה לראות אותי." השיב רייבן.
ג׳אק משך את רייבן אליו והצמיד את שפתיהם, עוטף אותו בעזרת ידיו. "אני תמיד רוצה לראות אותך." הוא השיב.
"להתראות, מלאך." רייבן נישק אותו פעם אחת אחרונה והחל לרוץ בחזרה אל ביתו.
ג׳אק המשיך להביט בו עד שנעלם בין העצים. בני אדם בלבלו אותו, הדרך בה חשבו, פעלו, מלכו. הכל נראה לו מוגזם מדי ועם זאת, אף פעם לא מספיק. כאילו הם מנסים להפוך ליצור חדש, בלי רגשות שפועל ללא הפסקה מבלי להתעייף. זה היה נשמע לו אכזרי לגדל ככה ילדים, בלי לתת להם להנות כילדים. הוא הבין שבני אדם ופיות עבדו שונה זה מזה, ועדיין. לקיחת חופש הבחירה מהילדים נראה לו מיותר. למישהו ימאס מתישהו, ואז תפרוץ מלחמה בתוך בני האדם. הוא עף בחזרה לארמונו, נכנס דרך חלון חדרו בדממה. ראי חיכה לו שם, מלטף את פור בהסח דעת.
"מה אתה עושה פה?" שאל ג׳אק.
"איך היה הסיור שלך עם בן האדם?" השיב ראי בשאלה.
ג׳אק התישב על מיטתו בשיכול רגליים, "בסדר." השיב ג׳אק. "למה אתה שואל?"
ראי משך בכתפיו.
"גיליתי שהוא מאורס."
ראי הרים את ראשו, "ברור, הוא נסיך בן אדם, זה לא מובן מאליו?"
"לא ידעתי שמחייבים אותם להתחתן בשביל הממלכה שלהם." אמר ג׳אק.
"ברור שלא, כי אתה לא מקשיב בשיעורים על בני האדם שלך."
"אני כן!" מחה ג׳אק. "הנושא הזה מעולם לא עלה."
"אז נפרדתם?" שאל ראי.
ג׳אק הניד בראשו לשלילה, "הוא לא אוהב אותה."
"אתם תצטרכו להיפרד מתישהו..."
"אבל מתישהו זה לא היום."
"איך שאתה רוצה."
"למה אכפת לך פתאום, בכל מקרה?"
ראי משך בכתפיו, "אני לא רוצה שתיפגע, זה הכל."
ג׳אק הניח את ידו על כתפו וחייך, "אני אהיה בסדר." הוא הבטיח.