סיפורי הפיות של רייבן

פרק 16

ג׳אק הוביל אותו במסדרונות הארוכים, מסביר לו מה יש בכל אגף. הארמון לא נראה מאוד שונה מזה של רייבן. ההבדל העיקרי היה שלל הצבעים שקישטו הכל, לעומת הלבן הבוהק שהיה הצבע העיקרי בארמונו של רייבן.
"זה לא מאוד שונה מהארמון שלי." אמר רייבן. "צבעוני יותר, אבל בנוי בערך אותו הדבר."
"מעניין." השיב ג׳אק.
"מה מעניין?" שאל רייבן.
"טוב, הבתים שראית עד עכשיו היו שונים מאוד מהבתים שיש בממלכה שלך, נכון?"
רייבן הנהן.
"אז מעניין למה דווקא הארמונות נראים אותו הדבר."
"אולי הם נבנו כשבני אדם ופיות גרו יחד." אמר רייבן בעודו מביטביב.
"אולי." אמר ג׳אק בהרהור.
"ג׳אק." קול עבה משך את תשומת ליבם אל הכניסה לאולם בו עמדו. ג׳אק מיהר לעמוד לפני רייבן כשהבחין באביו עומד ליד המשקוף.
"כבר ראיתי אותו," אמר אביו והתקדם לכיוונם. "למה שלא תציג לי את הסיבה שדעתך מוסחת במקום להסתיר אותו?"
ג׳אק צעד לאחור ונעמד ליד רייבן, מניח את ידו על כתפו. "רייבן, זה אבא שלי," הוא אמר. "אבא, זה רייבן. בן הזוג שלי."
רייבן מיהר לקוד בעודו מתפלל בליבו שקדים בממלכת הפיות כמו שקדים אצל בני אדם. אם הדרך בה קד הפריעה למלך, הוא לא הראה שום סימן לכך.
"בן זוג, מה?" אמר אביו של ג׳אק. "לא יצאת עם אף אחד מאז שהיית בן שמונה עשרה, אני מניח שזה אומר שאתה מוכן לנסות שוב?"
ג׳אק הנהן באיטיות.
אביו פנה אל רייבן, "בן כמה אתה, נערי?" הוא שאל.
"תשע עשרה." השיב רייבן.
"ההבדל בניכם לא מאוד גדול, אבל אתה נראה צעיר יותר משאתה באמת. אני מניח שזה בגלל הבדל הגבהים בניכם."
ג׳אק משך את רייבן בחזרה לעמידה, "כדאי שנלך עכשיו." הוא אמר.
אביו הנהן, "תהנו." הוא אמר.
ג׳אק משך את רייבן אל מחוץ לחדר. רגע לפני שהם יצאו אביו קרט אחריהם, "רייבן," הוא אמר. שניהם הסתובבו אליו, ליבו של ג׳אק החסיר פעימה.
"כ-כן?" שאל בן האדם.
"תנסה לגרום לג׳אק לעמוד בחובות שלו," אמר. "אולי לך הוא יקשיב."
רייבן חייך בלחץ וקד שוב, "אני מבטיח לנסות, אדוני." הוא אמר.
"אני שמח לשמוע."
"לילה טוב, אבא." אמר ג׳אק ומשך את רייבן משם.
רייבן שיחרר אוויר שלא ידע שהחזיק. "זה היה מפחיד." הוא מלמל.
"בהחלט," הסכים ג׳אק. "בוא נלך לחדר שלי, אף אחד לא יפריע לנו שם."
רייבן מצא את עצמו מתרגש מעט מלראות את חדרו של ג׳אק. הוא תהה כמה יהיה שונה מזה שלו, האם יהיה מסודר יותר, מפואר יותר, עם יותר חפצים? ג׳אק הוביל אותו בין מסדרונות רבים לפני שנעצר בפתאומיות.
"הגענו?" שאל רייבן והביט סביבם. רק אז הוא הבחין בפיה שעמד בכניסה לחדר לא רחוק מהם ונשען על הקיר.
"אתה יודע שאפשר לראות שאלה כנפיים מזויפות ממש בקלות, נכון?" שאל הפיה.
ליבו של רייבן החסיר פעימה. הוא הביט בג׳אק אבל הוא היה רגוע לחלוטין. "האמת שלא," השיב. "אתה היחיד שיודע לקרא היסטוריה על כנפיים."
הפיה משך בכתפיו והתרחק מהקיר, מתקרב אליהם. באור המצומצם שהיה שם, רייבן הצליח להבחין בעיניו של הפיה שהיו זהובות. "יכולת למצוא יותר טוב." הוא אמר. רייבן הרגיש צביטה בליבו.
"היי!" קרא ג׳אק ופרצוף נעלב עלה על פניו. "זה מעליב."
"זאת הייתה הכוונה שלי."
רק אז רייבן הבין שהפיה דיבר אליו ולא אל ג׳אק. "א-אני חושב שהוא בסדר." הוא אמר בהיסוס.
"כולם חושבים ככה בהתחלה."
ג׳אק גלגל את עיניו, "רייבן, זה ראי. הוא הרופא של הארמון, ומישהו שנהנה לרדת עליי."
"נעים להכיר אותך, רייבן," ראי הושיט את ידו ללחיצה. "ג׳אק לא מפסיק לדבר עליך."
רייבן לחץ את ידו באיטיות, "באמת? מה הוא אומר?"
"הוא בעיקר בוכה שהוא מתגעגע אליך." גיחך ראי.
רייבן צחק בשקט.
ג׳אק גלגל את עיניו פעם נוספת, "מה שתגיד." הוא אמר.
ראי הסתובב בחזרה לכיוון החדר ממנו יצא קודם, "תהנו לכם," הוא אמר. "אני לא אפריע יותר."
ג׳אק החל להתקדם אבל אז נעצר וחזר להביט בראי, "היי," הוא אמר. גורם לפיה להסתובב אליהם. "תוכל להראות לרייבן את העיטור שנוסף לכנפיים אחרי התאהבות?"
ראי הרים גבה, "אם אתה רוצה להראות לו איך כנפיים בוגרות נראות, אני מבין. אבל אם אתה רוצה להראות לו דווקא את העיטור, אני באמת לא הפיה בשביל זה."
"לא ממש יכולתי לבקש מאבא שלי..."
ראי נאנח, "אני מניח." הוא התקרב בחזרה אליהם וקיפל את הכנף התחתונה שלו קדימה. "זה לא נראה טוב כמו שזה נראה לפני ארבע שנים, אבל זה יותר משיש לג׳אק." הוא החווה בידו על עיטור זהב שהסתלסל על הכנף התחתונה שלו. הוא היה דק מאוד וצורות יפהפיות השתלשלו ממנו. אבל שילוב בין שחור וירוק מכוערים כיסו חלקים ממנו, כאילו היה גבעול של פרח שהחל לנבול.
"שמח?" שאל ראי.
ג׳אק הנהן, "תודה." הוא אמר.
ראי הנהן בראשו ונעלם אל תוך החדר.
"בוא," אמר ג׳אק. "כמעט הגענו."