סיפורי הפיות של רייבן

בונוס 2

חודש אחרי סוף הספר

ג׳אק עמד ליד ראי כשהוא התחיל לזוז בחוסר נוחות. כחלק מתהליך החתימה על הברית בין הממלכות, המלך כריסטיאן נתן לנתיניו להגיע לארמון ולהביע את דעתם בנושא במשך חודש שלם, משהו שג׳אק העריך אותו עליו.
זה לא היה יום עמוס במיוחד, רק עשרה אנשים הגיעו באותו היום, רובם הביעו עמדה תומכת ואלו שלא קיבלו הבטחה שסיפקה אותם והפיגה את פחדם מהפיות.
ראי עמד לצד ג׳אק במהלך כל אותו היום ולא התנהג בצורה שונה מהרגיל. מספר קטן של אנשים נכנסו לחדר כשלפתע ראי החל לנוע בחוסר שקט.
"מה יש?" שאל ג׳אק בשקט.
"אני לא יודע," השיב ראי. "הכנפיים שלי מגיבות למשהו."
"רוצה לצאת החוצה לנשום אוויר?" הציע ג׳אק.
ראי הנהן. ג׳אק סימן בידו לרייבן שהם יוצאים והוביל את ראי אל הגן.
"יודע מה הבעיה?" שאל ג׳אק.
ראי המשיך לזוז בחוסר נוחות, "משהו גורם לכנפיים שלי להתחרפן."
"זה קרה בעבר?"
ראי הניד בראשו לשלילה.
"אז מה זה יכול להיות?" שאל ג׳אק.
"אני לא יודע. הכנפיים שלי לא הגיבו לשום דבר מאז... ובכן, מאז קלאי." ראי קיפל את כנפו התחתונה קדימה ושניהם צפו בעיניים פעורות בעיטור שזהר באור עדין.
"זה אפשרי בכלל?" שאל ג׳אק.
ראי הניד בראשו, "אני לא יודע. לא פגשתי אף פיה שבן הזוג שלהם מת שהכנפיים שלהם הגיבו למשהו אחרי המוות. בטח שלא העיטור. זה צריך להיות מת."
"יש משהו שקלאי השאיר לך אחרי שהוא מת?"
"הטבעת הזאת." ראי השיב והראה לו את הטבעת שקלאי הכין לו הרבה שנים קודם.
"ממה היא עשויה?"
"מהכנף של קלאי."
"יכול להיות שהכנפיים שלך מגיבות לזה?"
"לא יכול להיות, אני עונד את הטבעת הזאת כבר ארבע שנים והן מעולם לא הגיבו ככה."
ג׳אק ניסה לחשוב מה עוד יכולה להיות הסיבה לכנפיים להגיב.
"ג׳אק!" אביו קרא לו. "אנחנו ממשיכים."
"אני צריך לחזור, אתה חושב שתהיה מסוגל להמשיך?" שאל ג׳אק. ראי הנהן ועזב את כנפו, נותן לה לנוח. הוא עדיין זע מעט בעודם חוזרים לאולם, אבל הוא הצליח להסתיר את זה מספיק כדי שאף אחד אחר לא ישים לב לזה.
האיש הבא להביע את דעתו הייתה בעצם אישה שהחזיקה יד לילד בן שש לכל היותר שנראה מוקסם לחלוטין ממראה הפיות.
"אדוני המלך, אני מתנגדת בנחרצות לכרות ברית עם הפיות."
"תוכלי להסביר את עצמך, בבקשה?" ביקש המלך.
"בוודאי, אני נמצאת פה היום עם הבן שלי, ג׳ון. אם זה היה תלוי בפיות, לא היה לי המזל להחזיק את ידו היום."
"מדוע לא?" שאל המלך.
"לפני ארבע שנים פיה ניסה לחטוף את הילד שלי."
ג׳אק וראי שניהם הרימו את ראשם במהירות.
"תספרי לנו את הסיפור המלא?" ביקש כריסטיאן. ג׳אק החליף מבטים עם רייבן שישב ליד אביו.
"בשמחה," היא הביאה את בנה קצת יותר קדימה, "כשג׳ון היה כמעט בן שנתיים הוא נעלם אל תוך היער למשך שעות, אחרי הרבה מאוד חיפושים הוא נמצא ליד הכפר בו אנחנו גרים משחק עם פרחים. ממש מאחוריו הסתתר בין העצים פיה שהביט בו במבט כזה מפחיד. אם לא היינו מוצאים אותו באותו רגע, אין לדעת מה הפיה הזה היה עושה לתינוק שלי."
"זה לא מה שקרה שם." ג׳אק הביט לאחור בראי, עיניו הזהובות זהרו באור מוזר, אגרופיו היו מכווצים בחוזקה, כאילו הוא עוצר את עצמו מלעשות משהו מטופש.
"כן, ראי? יש לך משהו להגיד?" שאל רקס.
ראי נשם עמוק והנהן, "הוא לא ניסה לחטוף את הילד, הוא החזיר אותו."
"ואיך אתה יודע את זה בדיוק?" שאלה האישה.
"כי הייתי שם," אמר. "לכוד במלכודת שנועדה להגן עליי, שהכין בן הזוג שלי שאתם הרגתם אף שהוא אמר לכם שלא היו לו כל כוונות רעות."
שקט הסתרר באולם.
"תספר את הסיפור מנקודת המבט שלך?" ביקש כריסטיאן לאחר מספר דקות של דממה.
ראי יצא מאחורי ג׳אק ונעמד מול המלכים, ידיו שלובות מאחורי גבו. "לפני ארבע שנים קלאי ואני עבדנו קרוב לגבול בין הממלכות. ילדי בני האדם הגיעו אלינו כמעט כל יום, ילדים קטנים שהלכו לאיבוד ביער ואיכשהו מצאו את דרכם אלינו. בדרך כלל היינו מובילים אותם לגבול ונותנים להם להסתדר משם לבדם, אבל הילד שלך היה קטן מדי, לא ידענו איך הוא הצליח למצוא את דרכו אלינו מלכתחילה מבלי לפגוע בעצמו. ולכן החלטנו למצוא את הכפר הקרוב ולקוות שתיהי שם. למזלנו הכפר לא היה מאוד רחוק מהגבול ואכן מצאנו אותך מאוד בקלות. קלאי היה מגדל צמחים חזק מאוד, הוא הצמיח בשניות שביל של פרחים שהוביל את הילד היישר אל אימו, אלייך. רצינו לצאת משם באותו רגע אבל מישהו הבחין בנו ופגע בכנף של קלאי עם חנית. הוא ידע שלא אעזוב אותו שם לכן הוא לכד אותי בתוך שורש, כדי למנוע ממני לנסות לעזור לו ולהיתפס על ידי בני האדם בעצמי. לא הצלחתי לראות מה בדיוק קרה שם, אבל אחרי שהם כולם הסתלקו, הוא דימם מכל הרבה מקומות שכמעט ולא הצלחתי לזהות אותו. המצב שלו היה כל כך קשה, גם הרפואה שלי לא הייתה מצליחה לרפא אותו."
האישה שתקה.
"יש לך הוכחות?" שאל אביו של ג׳אק.
ראי הנהן, "יש לי רשימות עם כל התאריכים בהם נאלצנו ללכת להחזיר ילד לגבול, אם את זוכרת את התאריך המדויק, אני אוכל להראות לך שהיום הזה מופיע שם. ושקלאי מת באותו יום. זה לא נמצא פה, זה נמצא במרפאה בארמון, אם תרצו אלך להביא את זה ואחזור עד מחר."
"האם יש לך הוכחה כרגע? פרט בכפר או בילד ששמת לב אליו אז שיוכיח לנו שאכן היית שם?" שאל כריסטיאן.
ראי חשב לרגע ארוך, "אולי..." הוא ניסה להיזכר. "אה! לילד יש כתם לידה מאחורי האוזן הימנית ומתחת למרפק השמאלי."
"זה נכון?" שאל מלך הפיות.
האישה הנהנה.
"מחר תחזרי לפה עם הילד, וראי יחזור עם הרשימות כדי להוכיח שהוא באמת היה שם. האם התשובה הזו מספקת את חששיך מפני הפיות?" שאל כריסטיאן.
האישה היססה אך הנהנה. היא קדה שוב, החזיקה בידה של בנה והחלה לצעוד אל מחוץ לחדר. הילד החליק מאחיזתה ורץ אל ראי שעוד עמד באותו מקום. הוא חיבק את רגלו של ראי שנבהל מהמגע הפתאומי והרים את ידו למעלה, מבקש מראי להתכופף אליו. ראי התכופף בהיסוס והביט בו בשאלה.
הילד הניח את ידו על לחיו של ראי, "אני אף פעם לא חשבתי שפיות רעים." אמר הילד בקול מתוק.
ראי חייך, "לך לאמא שלך." הוא אמר ברוך. הילד הסתובב כדי ללכת לאמא שלו אבל אז הביט שוב בראי והוציא משהו שג׳אק לא הצליח לראות מכיסו. "שמרתי על זה בשבילך." הוא אמר ורץ אל אימו.
"נעשה הפסקה עכשיו לפני שנקבל את האנשים הבאים." הכריז כריסטיאן.
ג׳אק לא חיכה שכולם יצאו מהחדר לפני שטס אל ראי והרים אותו מהרצפה, מוביל אותו אל הגן. ג׳אק הביט בידו של ראי עליה הונחה טבעת עץ קטנה.
ג׳אק הוביל אותו אל נקודה ריקה מאנשים בגן ואז נעצר. רק כאשר הם היו לגמרי לבד, ראי נתן לדמעות לשטוף את פניו. "לזה הכנפיים שלי הגיבו." אמר.
"אני יודע," השיב ג׳אק.
"קלאי הכין את זה מהכנפיים שלו."
"אני יודע."
"זה הדבר האחרון שנשאר לי ממנו."
ג׳אק קבר את ראשו של ראי בכתפו, מצמיד ומחבק אותו בכוח, "אני יודע."

****

בונוס שני.

מוזמנים להשאיר שאלות שהייתם רוצים לשאול את הדמויות או אותי כאן או בפרק הקודם ואם יהיו מספיק שאלות אני אעשה פרק ספיישל תשובות.
מקווה שאהבתם!