סיפורי הפיות של רייבן

פרק 12

רייבן חיבק את ברכיו וקבר בהן את פניו, מסרב להביט בג׳אק.
ג׳אק גיחך והביט בשמיים המתבהרים, "כדאי שתחזור," הוא אמר. "השמש תכף תעלה והאנשים שלך ישימו לב שנעלמת."
רייבן הנהן ונעמד, ג׳אק אחריו. הוא פנה לכיוון ממנו הגיע אבל אז נעצר והסתובב בחזרה אל ג׳אק.
"כן?" שאל ג׳אק והרים גבה, מחכה שרייבן יגיד משהו. רייבן נאנח והתקרב בחזרה אל הפיה. הוא נעמד על קצות אצבעותיו כדי להגיע אל פניו והדביק נשיקה לשפתיו. ג׳אק חייך אל הנשיקה ועטף את גבו בזרועותיו, מוחץ אותו אליו. רייבן נישק את ג׳אק עד שלא היה מסוגל לנשום יותר.
"אני אחכה לך כאן כל לילה." הודיע ג׳אק. רייבן הביט בשמיים שנהיו בהירים מדי. הוא הסתובב על עקביו מבלי להגיד דבר והחל לרוץ בחזרה לביתו, נשבע בליבו שלא יחזור אל הטירה הנטושה שוב.
הוא הצליח לעמוד בהבטחה שלו לעצמו במשך שלושה ימים רצופים לפני שהתשוקה והסקרנות שזרמו בגופו ללא הפסקה ניצחו אותו. רק עוד פעם אחת, הוא הבטיח לעצמו. ואולי גם ג׳אק לא יהיה שם, אחרי הכל, הוא לא הופיע במשך שלושה ימים.
אבל ג׳אק היה שם. ורייבן לא היה מסוגל להגיד אפילו מילה אחת לפני שגופו דחף אותו אל תוך ידיו השריריות של ג׳אק, מצמיד את שפתיהם לנשיקה סוערת. הוא היה שם גם בלילה שלמחרת. וזה שאחריו. ועוד מספר אינסופי של לילות אחר כך, שבכולם רייבן נכנע לרגשות הסוערים שבו ונתן להם להוביל אותו למה שרצה יותר מכל. ולפני שהוא הבין מה קורה, הוא היה מכור לָפיה עם שיער הדבש והעיניים הכחולות.
הימים עברו עליו במהירות, כל מה שהוא הצליח לחשוב עליו היה כמה מהר הוא יוכל לסיים את השיעורים שלו כדי שיוכל לצאת אל הטירה הנטושה ולפגוש את הפיה... שלו? הוא מצא את עצמו תוהה הרבה מה הם היו אחד בשביל השני. הוא התכוון לשאול אותו על זה, אבל בכל פעם שפגש אותו, פחד תקף אותו שהשאלה תבהיל את ג׳אק והוא יתרחק.
לבסוף זה היה ג׳אק ששאל.
הם שכבו יחד על רצפת האבן בגן שהחל לפרוח מאז שהתחילו להיפגש שם. ג׳אק הסביר לו שהאבקה הדקה -שרייבן אף פעם לא הצליח לראות- שנופלת מכנפי הפיות יכולה לחַיוֹת צמחים רבים. ומכיוון שהוא הגיע לשם כל לילה, הגן החל לחזור לחיים במהירות.
"מה אנחנו?" שאל ג׳אק בעודו מחבק את רייבן.
רייבן הסמיק, "רציתי לשאול אותך את אותה השאלה." השיב וקבר את פניו בחולצתו האפורה של הפיה.
"מה אתה רוצה שנהיה?" שאל ג׳אק.
רייבן הביט בשמיים בדממה ומשך בכתפיו.
"אני רוצה לקרא לך שלי, אני יכול?" שאל ג׳אק.
רייבן התיישב באיטיות, ג׳אק מייד אחריו. "אם אגיד כן, מה זה אומר?"
"זה אומר שתהיה שלי, ואני אהיה שלך. וכל האהבה שלי תינתן רק לך."
"עד עכשיו נתת אותה לעוד מישהו?" שאל רייבן.
ג׳אק משך בכתפיו, "לא באמת. אבל עכשיו אתה תהיה האהבה שלי."
רייבן שתק.
ג׳אק התיישב, רייבן מיהר לעשות כמוהו. "ממה אתה מפחד?" הוא שאל. רייבן משך בכתפיו.
ג׳אק משך את רייבן לעמידה וכרך את זרועותיו סביב מותניו, מהדק אותו אליו.
"מה אתה עו- אה!~" רייבן כמעט צרח כאשר ג׳אק המריא לשמיים. הוא תפס בחולצתו של ג׳אק בחוזקה וקבר את פניו בחולצתו. "תוריד אותי, תוריד אותי, תוריד אותי!" הוא כמעט בכה.
ג׳אק ליטף את שיערו בעדינות, "אני מחזיק אותך," הוא אמר. "אין לך סיבה לפחד."
"מה אם אני אפול?" שאל רייבן והידק את עצמו אל ג׳אק.
"ומה אם לא?" שאל ג׳אק.
"מה אם בטעות תשחרר?"
ג׳אק הרחיק את רייבן ממנו מעט והביט אל תוך עיניו, "ומה אם אני לא?"
רייבן הביט אל תוך עיניו הכחולות של ג׳אק, טובע בהן. ידיו של פיה החזיקו את מותניו בחוזקה, כנפיו היו יציבות, והוא היה רגוע. רייבן המשיך לחבק את ג׳אק בחוזקה, אבל הרשה לעצמו להרפות מעט. הוא הביט אל הקרקע באיטיות. למרות החושך, היער נראה הרבה יותר יפה מלמעלה. אור הירח המלא האיר על העצים הגבוהים, על הטירה שנראתה לפתע קטנה יותר ועל הגן הקטן שלהם. לפתע הוא הצליח להבחין באבקה הדקה שג׳אק דיבר עליה, נופלת מכנפיו שפעלו במהירות עד שכמעט לא היה אפשר לראות אותן.
"זה לא כזה נורא, מה?" חייך ג׳אק.
רייבן הביט בו שוב וחייך, הוא עדיין היה מלא פחד שמא ג׳אק יעזוב אותו לפתע, אבל משהו בו הפך רגוע יותר, הוא בָטַח בפיה.
"אם אתה מפחד להיות איתי כי אתה מפחד שאעזוב, אני יכול להבטיח לך עכשיו שאני לעולם לא אעשה את זה," אמר ג׳אק. "ואם אי פעם תיפול, אני אתפוס אותך, הרבה לפני שתגיע קרוב לאדמה."
רייבן השעין את ראשו על כתפו של ג׳אק וחיבק אותו בעדינות, "אני אשמח להיות שלך." הוא לחש.
ג׳אק הצמיד את בן האדם אליו, הוא הניח נשיקה על מצחו בעדינות. "ואני אשמח להיות שלך." אמר ג׳אק בחיוך. רייבן הרים את ראשו והצמיד את שפתיהם זה לזה בעדינות. הוא ציפה להרגיש את הזרמים החשמליים שתמיד עברו בגופו בעל פעם שהתנשקו, אבל הנשיקה שחלקו הייתה שונה מעט מהנשיקות הקודמות, לא היה בה מהתשוקה הרגילה, אלא משהו פשוט יותר. טהור יותר. שהשאיר בשניהם הרגשה חמימה ועוטפת.