קמתי בתוך מחסן שהיה נראה שלא ניקו אותו בחיים, הייתי קשורה על כיסא והתחלתי להילחץ ולצרוח ופתאום מישהו עם מסיכה שחורה הגיע לחדר וקשר לי את העיניים והפה. שמעתי דלת נפתחת וחשבתי שהוא הלך אבל אז שמעתי צעדים מתקרבים אליי והרגשתי שמישהו עומד מולי..
"זאת הילדה?"
"כן"
הוא הוריד לי את המסיכה מהעיניים ומהפה ושתיהם עמדו מולי והם נראו לי ממש מוכרים.
"זוכרת אותנו?" הקול שלו היה גבוה וחזק ואז הבנתי מי אלה..
"אתם לא אמורים להיות בכלא?!" שאלתי בפחד
"ברחנו, כדי לנקום בך" אחד מהם ענה לי
"לנקום בי?? על מה בדיוק? אם כבר אני זאת שצריכה לנקום בכם על זה שגיא עד עכשיו בבית חולים שוכב כמו צמח!" צעקתי (הערה: שנה שעברה ששירה נחטפה, אז אח שלה היה קשור לזה ובסוף זה הגיע למצב נוראי)
"על זה שבגללך נרקבנו כמו שתי פושעים בכלא עם האוכל המגעיל שם! אפילו בנות לא היו שם" שתיהם גיכחו "וזאת כבר בעיה של האח הזה שלך שנדחף איתך לכל מקום שאת נמצאת, מתוקה"
"הוא היה החבר הכי קרוב שלכם איך יכלתם לפגוע בו" צעקתי עוד יותר בעצבים
"הוא ידע יותר מדי דברים ואת לא במצב שאת יכולה להרים עליי את הקול שלך ילדונת!"
פתאום היד של אחד מהם התקרבה אליי והוא התחיל לחנוק אותי עד שלא היה לי אוויר ונהייתי אדומה.
"זה מספיק אתה חונק אותה" אמר לו השני
שתיהם הסתכלו אחד על השני ופשוט יצאו מהחדר ונשארתי לבד.. בלי לדעת מה יקרה איתי ומה הם יעשו לי.. רק רציתי שהמופע הזה יסתיים כמו שצריך והוא הסתיים פשוט נורא.. ישבתי שם אולי שעות בלי מים ובלי אוכל ורק חשבתי על כמה שההורים של עידן דואגים לי וכמה שרותם ועידן מודאגים..
YOU ARE READING
Help me
Actionהמופע התחיל.. הכל הלך כמו שצריך.. פתאום האורות נכבו וכל הקהל צרח.. הרגשתי שמישהו תופס אותי ונאבקתי עד שלא ראיתי כלום והתעלפתי לגמרי..
