"מה קרה" קפצתי בבהלה
היא התחילה לצחוק ולא הפסיקה
"תפסיקי זה לא מצחיק פשוט שקעתי במחשבות" ובסוף התחלתי גם לצחוק
"אתה חושב על תשובה בשבילי?" היא שאלה עוד צוחקת
ואני רק הסתכלתי עליה לא יודע מה להגיד
"אני יוצא לקבור את כל החיילים שמתים" אמרתי מנסה לחפש תירוץ.. למרות שזה נכון. לפעמים חיילים שמתים אז זורקים אותם מהמפקדה ליער שאנחנו נמצאים בו ואני קובר אותם..
"אה.. אני לא ידעתי סליחה" שירה אמרה עם המבט המרכך שלה
"טוב תקשיבי אני חושב שאנחנו כבר צריכים לעשות משהו עם כל הדבר הזה.. אני לא יכול להשאיר אותך פה איתי זה כמו כלא בשבילך בטח ואני רואה שרע לך" אמרתי
"חח מה אפשר כבר לעשות.. וגם אם אני אחזור לחיים שלי מה נשאר לי? אח שלי מת. ועוד בגללי! ומה אני אמורה להסביר לכולם?? וגם אם אי פעם נצא מפה מה אתה חושב שיקרה? כולם יקבלו אותנו בחיבוק ובכיף? לא! המשטרה תיקח אותנו ותחקור הכל! ולך תדע אם יאמינו לנו או לא" שירה אומרת ואני פשוט לא מבין כמה חוסר אמון יש בה וכמה חששות.
אני רוצה לגרום לה לסמוך על אנשים ולחיות בלי חששות למרות כל מה שקורה...
אני מסתכל על פניה שכרגע נראות עצובות ואני חושב לעצמי שהייתי עושה הכל כדי לגרום למבט העצוב להיעלם ולחייך את החיוך המושלם שלה שכל פעם גורם לי פרפרים.
-----
אני מצטערת שלא המשכתי את הסיפור פשוט היה לי מחסום ועכשיו זה עבר..
אני באמת רוצה להמשיך אבל אני רוצה לדעת גם אם אהבתם וכדי לי להמשיך שאני לא אמשיך סתם
אז 5 לייקים על הפרק הזה ואני אמשיך!
YOU ARE READING
Help me
Actionהמופע התחיל.. הכל הלך כמו שצריך.. פתאום האורות נכבו וכל הקהל צרח.. הרגשתי שמישהו תופס אותי ונאבקתי עד שלא ראיתי כלום והתעלפתי לגמרי..
