"אתה.. אתה האח של האיש האפל?!" צעקתי ולא עיכלתי את זה. "כן.. אבל אני לא כמוהו.. אני יודע מה את חושבת.." הוא אמר והאמנתי לו. "אז אני סיפרתי לך תסיפור שלי.. עכשיו ספר לי אתה" אמרתי סקרנית. "אמ.. בסדר אבל קודם אני צריך שתגידי לי מה איתו.. כאילו אני יודע שהוא רוצח עדיין והכל אבל איך הוא מרגיש?" הוא שאל והיה נראה מודאג. לא ידעתי איך להוציא את המילים מהפה שלי ולהגיד לו שהוא מת..
"אה.. אמ.. הוא.. אה.. הכל בסדר איתו!" אמרתי. אני לא יודעת למה שיקרתי ולא בישרתי לו את זה שהוא מת אבל פשוט לא יכלתי לעמוד בזה.. אני יודעת מה זה לאבד אח.
"יופי.. אני שמח שהכל טוב איתו ושאבא שלי לא עשה לו כלום" טיילר אמר
"אבא שלך? רגע אבא שלך זה זה שמחליט על כל העניין הזה?!" שאלתי וכבר לא ידעתי איך לעכל את כל זה. אשכרה משפחת פשע. אבל רגע.. אם זה אבא שלו אז למה הוא הרג את הבן שלו?
"אמ.. כן" טיילר אמר והפנים שלו החווירו
"טוב, דבר. יש לי את כל היום" אמרתי וחייכתי
טיילר התחיל לדבר
"אממ לא תמיד היינו כאלה.. פעם היינו משפחה נורמלית. גרנו בעיר הקרובה לפה וחיינו חיים מאושרים אני אמא שלי ואבא שלי. האיש האפל.. זה לא השם שלו בעצם.. השם שלו זה ג'ייק. ההורים שלי אימצו את ג'ייק שהייתי בגיל 9 בערך ולא כזה שמחתי מזה.. הם התייחסו אליו יותר משהם התייחסו אליי. ג'ייק היה בערך בגיל 6 שהוא הגיע אלינו ותמיד היינו רבים אני והוא. יום אחד אני וג'ייק שיחקנו בחדר ופתאום שמענו יריות וצלחות מתנפצות. שמענו את ההורים שלנו צורחים ואבא שלי נכנס לחדר שלי ושל ג'ייק ולקח אותנו משם. ברחנו דרך החלון. 'רגע אבל מה עם אמא?' שאלתי ואבא שלי פשוט לא ענה. הסתתרנו ביער זמן די ארוך.. ואבא שלי צד כל מיני חיות והביא לנו פירות לאכול.. אחר כך שהכל נרגע חזרנו לבית וראינו את הכל הרוס. נכנסתי לכיוון הסלון וראיתי את אמא שלי מוחאת לנו כפיים באיטיות. 'וואו כל הכבוד משפחה שלי ידעתי שתצליחי. עמדתם במבחן' היא אמרה לנו ולא הבנו על מה היא מדברת. 'מה..' אבא שלי שאל וראו פחד בעיניים שלו. 'הגיע הזמן לספר לכם הכל. כדאי שתשבו' אמא שלי אמרה והתיישבנו בסלון על הספה. טוב בעצם ממה שנשאר מהספה. 'אוקיי. אני עובדת בחברה שנקראת 'אמזון'. אמזון הוא אירגון סודי שפועל למען המדינה. יש היום הרבה פושעים אתם יודעים.. וגם בישרו לנו על המון חטיפות אז אנחנו עוזרים לאנשים להיחלץ מזה..' אמא שלי סיימה לדבר. 'מתי תיכננת לספר לי על זה בדיוק?!' אבא שלי קם בצרחה ודפק על השולחן בעצבים. 'את יודעת איך הלחצת אותי?!' הוא אמר והיה נשמע כועס ומודאג עוד יותר. 'אממ אני מבינה את הכעס שלך באמת.. אבל יש עוד דבר שאתם צריכים לדעת. קודם כל אסור לכם לספר לאף אחד על אמזון ושנית שאני צריכה לעזוב..' היא אמרה
'מה זאת אומרת לעזוב אמא?' ג'ייק שאל אותה
'תראו.. אני לא יכולה לספר הרבה אבל.. יש לי משפחה בלונדון.. שעברתי לשם בשם העבודה שחי אז הכרתי של מישהו.. ואתם זוכרים שהייתי שם תקופה ארוכה ואמרתי לכם שאני בעסקי עבודה? אז בעצם הקמתי משפחה..' היא סיימה לדבר ואמרה את זה כל כך בקרירות.. לא עניינו אותה בכלל..
"תעופי מהבית שלי' אבא שלי אמר עצבני
'חיים שלי.. תירגע התכוונתי לומר לך א..'
'תעופי מפה עכשיו! אני לא רוצה לראות אותך!' אבא שלי קטע אותה והתחיל סוג של להשתגע. הוא לקח זכוכיות שהיו על הריצפה וזרק אותם על אמא שלי.. עבר שבוע ואמא שלי כבר לא הייתה יותר היא חזרה ללונדון. אבא שלי התמכר לסמים והזניח את עצמו ואותנו לגמרי. עיכלו לנו את הבית, את הכל וחיינו כמו הומלסים.. התחננו לאוכל ופשוט התביישתי ממה שנהיה ממני.
מצאנו מן מקלט נטוש וגרנו שם כמה ימים עד שיום אחד הגיעו לשם כמה עבריינים והציעו לאבא שלי מן הצעה שהוא לא סירב לה.. הוא אפילו לא חשב פעמיים על זה.. 'אנחנו פועלים נגד חברה שנקראת אמזון ובטח אתה יודע עליהם. אל תשאל איך אני מכיר אותך ואל תשאל כלום. ההצעה שלנו היא שאתה תצטרף אלינו. אתה תעבוד בשבילנו ותעזור לנו לחסל את החברה הזאת. אתה והילדים שלך ביחד. אנחנו ניתן לכן חדר אצלנו ואתם תגורו כמו שצריך. תאכלו כמו שצריך ותתלבשו כמו שצריך' אמר מישהו מהם ואבא שלי הסכים. הם לקחו אותנו איתם והגענו לספרייה הנטושה הזאת. שם המקום הזה היה שלהם עד היום.. אני הייתי נגד כל זה אחרי שאני וג'ייק גדלנו וראינו מה הם עושים. ג'ייק דווקא אהב את זה וקרא לעצמו בכינוי האיש האפל. אבא שלי הפך להיות בשלטון של כל זה ואני פשוט ברחתי. הם חיפשו אותי.. אבל ידעתי שברגע שהם ימצאו אותי בלי לחשוב פעמיים אבא שלי יגיד להם להרוג אותי.. ומאז אני פה.. שורד ממה שיש. המקום הזה חסום עם חומה חשמלית מסביבנו ויש שומרים בכל מקום. אף פעם לא באמת הצלחתי לברוח.." טיילר סיים לספר את כל זה
"וואו.. וואו.. רגע ומה עם אמא שלך עכשיו?" שאלתי כל כל סקרנית. "אני בטוח שהיא עוד בחברה הזאת של האמזון ואבא שלי מנסה לחסל אותה והיא מנסה לחסל אותו" טיילר אמר
YOU ARE READING
Help me
Aksiהמופע התחיל.. הכל הלך כמו שצריך.. פתאום האורות נכבו וכל הקהל צרח.. הרגשתי שמישהו תופס אותי ונאבקתי עד שלא ראיתי כלום והתעלפתי לגמרי..