Help me

פרק 14

עבר מלא זמן מאז מה שקרה, מאז שראיתי את עידן.. טיילר ואני בקושי דיברנו כל אחד התעסק בעניינים של עצמו ולא שהיה כל כך מה לעשות בחור הזה שלו.
אבל הכי מוזר היה שתמיד טיילר היה יוצא מהמערה ולא חוזר מלא זמן ותמיד שהייתי שואלת הוא היה אומר שהוא סתם יוצא להירגע ולשאוף אוויר
לפי מה שהבנתי עידן נעלם מהמפקדה שלהם ולא חזר. אני וטיילר תמיד שמענו את החיילים מדברים על זה שהם עברו ליד המערה שהיינו בה וממש דאגתי לעידן.. איך הוא מסתדר, מה קורה איתו, אם הוא עדיין חי..
הימים האחרונים היו ממש בתחושה דכאונית ואפלה. רציתי לדבר עם טיילר אבל האגו שלי עצר אותי ואני בטוחה שגם שלו עצר אותו.

-יום ראשון בבוקר-
"בוקר טוב" אמרתי לטיילר שהיה כבר ער, נראה לי הוא לא ישן בכלל לפי השקיות מתחת לעיניים שלו
הוא לא ענה לי אפילו לא הסתכל עליי
"בוקר טוב גם לך שירה" עניתי לעצמי
"בוקר טוב גם לך שירה" טיילר חזר אחרי שנייה שאמרתי את זה. טיפש.
"אתה היית ער כל הלילה?" שאלתי
"כנראה" הוא ענה ומרגע לרגע הוא עיצבן אותי יותר עם התשובות שלו
"אה מה עשית ער כל הלילה?" שאלתי שוב למרות שהרגשתי חופרת
"למה זה מעניין אותך?" הוא שאל והחליט להסתכל עליי פתאום עם העיניים היפות האלה שלו. יופי לו עכשיו אני לא עונה לו שיתחנן. "אני רק הסתכלתי עלייך את לא צריכה להסמיק" הוא אמר ואפילו לא שמתי לב שהסמקתי. מביך. "מה מי מסמיק מה אתה רוצה?!" אמרתי ישר בלחץ וידעתי שזה לא עוזר
הוא גיחך והפסיק להסתכל עליי
שעה עברה והייתה בנינו רק שתיקה. אולי מדי פעם דיברנו אבל בקטנה
"טוב אני יוצא אני תכף אחזור" טיילר אמר וקם
"כן תכף. עכשיו לא תחזור עד הערב" אמרתי מתחילה להתעצבן
"צודקת" הוא אמר לי בציניות ובא לצאת מהמערה אבל דחפתי אותו אחורה
"מה את עושה משוגעת!" הוא צעק עליי
"תפסיק כבר! אתה כל יום יוצא ולא אומר אפילו לאן! ואני לא מאמינה לסיפור השקרי הזה שלך שאתה יוצא לשאוף אוויר!" צעקתי
"זה לא עניינך לאן אני יוצא ותפסיקי לצעוק למה יכולים לשמוע אותנו" הוא החליש קצת את הקול שלו
"כלום פה לא ענייני.." אמרתי ורציתי להמשיך להגיד משהו אבל ידעתי שזה לא יעזור אז פשוט הלכתי. התיישבתי על המזרון הקטן שהיה שם והרגשתי רק תסכול.
טיילר התקדם אליי והתיישב לידי
לא דיברנו בדקות הראשונות
"נו" טיילר אמר לי
"מה נו?" שאלתי
"תגידי לי משהו" הוא אמר
"אין לי מה" אמרתי
"אז תגידי בכל זאת"
"מה אתה רוצה שאני אגיד לך"
"משהו" הוא אמר
"משהו" עניתי
"לא מצחיק. אפילו חלש הייתי אומר" הוא אמר
"אפשר לחשוב שאתה מצחיק" עניתי
"יותר ממך זה בטוח" הוא אמר בגאווה
"אויש נו די עם השיחה המפגרת הזאת מה אתה פתאום מחליט לדבר איתי ולהיות נחמד" אמרתי לו. שיפנים.
"שירה אני יודע שאת כועסת עליי" הוא אמר "איך עלית על זה?" שאלתי מתפלאת
"נו אני רציני תקשיבי" הוא אמר והמשיך "מאז שמצאתי אותך פה ביער המתח בנינו היה נוראי. ואני יודעת שאני שונאת אותי על זה שאחרי הנשיקה לא דיברתי על זה והכחשתי אבל עשיתי את זה רק בגלל שידעתי שזה סתם יסבך אותנו אם נהיה ביחד ושזה לא הזמן.. כאילו תראי איפה אנחנו נמצאים.. בטח בחות כבר הפסיקו לחפש אותך מרוב התייאשות. אף אחד לא יודע על המקום הזה ואף אחד לא ימצא אותו. ואני לא יודע כמה זמן נמשיך להיות פה אבל אנחנו חייבים לסמוך זה בזה" הוא אמר והסתכל עליי
"אני מבינה אותך אבל אתה זה שלא מבין אותי.
קשה לי בסדר? חטפו אותי, גיליתי שהחבר הכי טוב שלי עובד כאן רק בשביל להגן עליי ועכשיו הוא נעלם ואני לא יודעת אפילו אם הוא חי, הרגתי את אח שלי, אבא שלך רצה להפוך אותי לאחראית על המקום הזה וברחתי ואני משתגעת מכל זה! אני רוצה את החיים שלי. למה דווקא אני?" אמרתי ועוד שנייה בכיתי אבל החזקתי את עצמי
"כי את מיוחדת" טיילר אמר וניסה לנחם אותי
"ולמה אתה לא אומר לי לאן אתה יוצא מה כל כך חשוב בזה" אמרתי
"כי אני לא יכול.. את סתם תשנאי אותי ולא תביני" הוא אמר
"מ.. מה? למה שאני אשנא אותך? למה זה קשור בכלל?" שאלתי לא מבינה וסקרנית מרגע לרגע
-נקודת מבט טיילר-
אני לא יכול.. אני פשוט לא יכול לספר לה שאני מחזיק את עידן באיזה מקום ומביא לו תמיד אוכל ומים.. היא כל כך תשנא אותי אם היא תגלה את זה ואני לא עושה את זה מתוך משהו רע פשוט אני יודע שאם הוא היה נמצא פה איתנו אז הכל היה שונה.. היא כבר לא הייתה מתייחסת אליי בכלל.. לא שעכשיו היא מתייחסת אבל בכל זאת
וגם אני מחזיק אותו כדי שיספר לי כל מיני דברים על המפקדה הזאת ועל מה שאבא שלי עושה שם כי אני חייב לסיים עם כל הסיפור הזה ואין לי איך..
"טיילר?" שמעתי אותה קוראת לי מספר פעמים ובסוף היא נתנה לי מכה בכתף
"מה קרה" קפצתי בבהלה
היא התחילה לצחוק ולא הפסיקה
"תפסיקי זה לא מצחיק פשוט שקעתי במחשבות" ובסוף התחלתי גם לצחוק
"אתה חושב על תשובה בשבילי?" היא שאלה עוד צוחקת
ואני רק הסתכלתי עליה לא יודע מה להגיד