כן המפקד! / (boyXboy)

פרק 01

״בלי דיבורים, בלי תזוזות, מי שרק משתעל נשאר שבת! ברור?!״

״כן המפקד!״

״פלוגת שריון האם זה ברור?!״

״כן המפקד!!!״

-----

טירונות 07, לוחמה: הטירונות בה כל חייל נדפק רק כי הוא היה בריא מידי בכדי לקבל פרופיל מעט יותר נמוך.
״מצטער על היום בו הגעתי לצו ראשון, איך לא זייפתי דיכאון, איך?״ אחד החיילים מהמחלקה מלמל בעוד הטירונים הטריים בדרכם אל האוהלים בהם ילונו בשבעת החודשים הקרובים.
קימברלי הביט סביב, החושך הצליח לדכא אותו מעט אך הוא מעולם לא היה אחד שחושף רגשות, הוא תמיד היה... מסתורי כזה.
״די נמאס לי, אני בורח.״ חייל אחר לחש; אחרי אותה שיחת פתיחה נועמת ומרגיעה עם מפקד הפלוגה שלהם, לאף אחד מהחיילים לא נשארה טיפת אנרגיה לחייך.

קימברלי הביט בחבורת החיות האלו, רצה כאילו חייה תלויה בכך בכדי לתפוס את המיטות העמוקות ביותר באוהל, כאלו שיגנו עליהם מחוריו של האוהל בחורף הקר.
שחור השיער רק עמד בפתח האוהל והביט בצוות שלו מזנק על כל מיטה קיימת, כאם היתה איזה טרף והם כולם ניזונים מימנו יחד ביער.
זה רק היום הראשון ומפקד הפלוגה כבר הצליח לגזול מאותה חבורה כמה טיפות גדושות של אנושיות.
קימברלי רק נאנח עמוקות ופנה אל המיטה האחרונה הפנויה, זו מתחת לחור הענק באוהל, לרוע מזלו.
-----

״בוקר טוב פלוגת שריון!״

״בוקר טוב המפקד!״

״אתם צריכים לסגור שבת בשביל לענות כמו שצריך?! בוקר טוב פלוגת שריון!!״

״בוקר טוב המפקד!!!״

כולם צרחו יחד.
למזלו של קימברלי הוא עמד בשורה השניה, כך המפקד לא הבחין בעובדה שהוא אפילו לא הזיז את שפתיו בכדי לענות.

״כולם, להוציא טלפונים החוצה ברגע זה!״

המפקד צעק אך ההיענות כבר לא היתה זהה לקודם לכן, כלל החיילים הביטו אחד באחר ושאלו את עצמם האם כדאי להם להיענות מלכתחילה, אך אדון מפקד פלוגה לא השאיר להם כל ברירה.

״כל מי שלא הוציא טלפון עכשיו לרדת לעשר שכיבות סמיכה, עכשיו!!!״ הוא צרח, ורוב הפלוגה השתטחה על הרצפה והחלה להתנשף בעוד קימברלי וכמה חיילים נוספים פשוט עמדו ובהו במפקד.

״חייל, איפה הטלפון שלך?״ המפקד לפתע פנה אליו בטון לא נעים כלל, אך לשחור השיער אותו טון צעקני לא הזיז אפילו קצת.
״אין לי טלפון.״ הוא ענה בעייפות ועיניו של המפקד נצצו מכעס.
״עמוד זקוף, וי בין הרגליים, אתה לא מדבר אלי כאילו אני חבר שלך, תענה לי בכן המפקד! עכשיו תוציא את הטלפון שלך לפני שאני מריץ אותך בכל הבסיס במקום שבע שעות שינה!״ איומים, איומים, איומים, זה כל מה שהם יודעים לעשות.
״אין לי טלפון המפקד, יש אנשים בלי כסף.״ שחור השיער ענה במעט חוצפה ובתוספת גלגול עיניים, אך נראה כי מה שהוא אמר הרתיע מעט את מפקד הפלוגה, והבחור השרירי רק צמצם את עיניו ובחן את פניו של שחור השיער עמוקות.

״כדאי לך שאני לא אתפוס אותך עם טלפון, צעיר.״ הוא ירק על הרצפה והורה לשאר הטירונים להעמד לפני שתלש מבין כפות ידיהם את הטלפונים היקרים שלהם.

״את אלו תראו בשבת הבאה, עד אז שום מילה!״ הוא אמר בטון העצבני שלו, גורם לכלל החיילים ביחידה להשתתק ולהשפיל מבטם בעצב.

״עכשיו, שני סיבובים מסביב לבסיס כולם, צאו!״

״כן המפקד!״ - קימברלי כרגיל... לא עונה, ואף אחד לא הבחין.
-----

״ביומיים הקרובים אתם תתחלקו לצוותים, כל צוות בנוי מעשרה חיילים, לכל צוות מפקד אישי.״ המפקד התחיל להסביר, אך מעטים היו אלו אשר הקשיבו.

למרות זאת כולם עמדו בזקיפות, וי בין הרגליים כמובן, ידיים מאחורי הגב... זה לא משנה מה תעשה, זה לא משנה מה תגיד, לא משנה איך תרגיש, כל עוד לא לעמוד כך ותגיד ׳הקשב המפקד׳, אף אחד לא יקשיב לך.

קימברלי נאנח עמוקות, הוא רק חיכה שהשבת כבר תגיע, הוא חיכה לרגע בו יצא מהבסיס וסוף סוף יחזור אל חיו אליהם התגעגע מאוד.

״צוות 13 לקבלת המפקד המסדר יעבור לדום, עמוד דום!״ המפקד לפתע צרח ושחור השיער מצא עצמו מתעורר מחלומו בהקיץ.
צוות 13? זה הצוות שלו אם הוא לא טועה... הוא מייד הצמיד את רגליו יחד ונעמד כמו כל שאר החיילים, יודע שהוא חלם כאשר מפקד הפלוגה הסביר כיצד עומדים בדום.

בדיוק כאשר קימברלי היה בטוח בעובדה שדבר לא יכול להיות טוב במקום האפור והדיכאוני ההוא כמו בסיס צבאי - הניצוצות בעיניו החלו לזהור שוב כאשר הוא צפה בו.
מפקד נמוך קומה, לחיו מעט נפוחות, שפתיו עבות וורודות, עיניו יפות מאין כמוהן, פניו תואמות לאלו של ילד, הליכתו חסרת ביטחון והבעת פניו מודאגת, מה שבטוח - צוות 13 שמח מאוד לראות את המפקד שלו.

״צוות 13 זה המפקד שלכם, אתם פונים אליו ב׳הקשב המפקד׳, זה המחזור הראשון של המפקד אז כדאי לכם להיות חיילים למופת.״ מפקד הפלוגה הסביר והפעם קימברלי הקשיב היטב... מפני ש-ואוו, כמה שהוא עומד למרר את חיו של אדון הקשב המפקד, זה ללא ספק המשחק שיעביר לו את הטירונות.
---