כן המפקד! / (boyXboy)

פרק 17

חודש שלם.
31 ימים עברו, וקימברלי הרגיש שהוא פשוט לא יכול עוד.
31 יום בהם כל מה שהוא עשה היה לומר ׳כן המפקד׳ קר וחסר רגש לג׳ס יחד עם שאר הקבוצה.
31 יום בהם הביט מרחוק בהערצה, לא מצליח להסיר את מבטו מהברונטי שכל כך אהב, וככל שהימים עברו החיוך הקטן על פניו של המפקד שלו אט אט דעך.

הוא רוצה להיות שם בשבילו, לעודד, לנשק, לגרום לחיוך לשוב אל פניו... אבל הוא הבטיח; הוא הבטיח שבמשך שלושת החודשים הקרובים הוא יקח צעד אחורנית ויחכה בסבלנות שהעינוי הזה יגמר ושיוכל להחזיק את ידו של המפקד שלו בפומבי.
ואולי... רק רענון קטן? נשיקה חטופה? כן, פגישה קטנה של כמה דקות לא תזיק לאף אחד, נכון? חוץ מזה, מצבו הנפשי של ג׳ס הוא חשוב בהרבה מאיזה חוק מטומטם.
קימברלי החליט - היום אחרי שעת הט״ש הוא הולך לראות סוף סוף, אחרי חודש בודד מאוד, את המפקד האהוב עליו.
---

הלילה החל להגיע, הכוכבים כבר יצאו, שאר חבריו לאוהל עוד מסתירים את הטלפונים מתחת לסדינים בחוסר הצלחה וקימברלי רק חיכה ששינה תשתלט עליהם בכדי שיוכל לברוח החוצה.
ברגע שהמסך האחרון נכבה, שחור השיער לא בזבז רגע קט אחד וישירות התרומם ממיטתו הרעועה, בורח החוצה במלוא כוחותיו וכמובן לא שוכח את הנשק שלו - שכבר שמר בקביעות בחיקו.

בגדי הלילה השחורים שלו שימשו לו כהסוואה מצויינת בחשכה, למרות שלל המפקדים השומרים מחוץ לאוהלים - אף אחד מהם לא הבחין בו, ועד מהרה הוא מצא את עצמו מול בניין מגורי המ״כים.
הוא עלה במעלה המדרגות, מגיע במהירות אל דלת חדרו של המפקד וכרגיל, נכנס פנימה מבלי לנקוש.

הפעם האורות היו כבויים, חשכה סררה במקום, ומתחת לשמיכת המיטה העבה נוצרה גבעה קטנה שהסגירה את מיקומו של הברונטי.
משום מה קימברלי התרגש לראות סוף סוף את המפקד שלו בפרטיות, סוף סוף לפנות אליו כ׳ג׳סי׳ ולא כ׳המפקד׳, הוא הרגיש את ליבו נמס רק מהמחשבה שהשניים כל כך קרובים אחד לשני בחדר סגור ומבודד.
מייד, מבלי לחשוב פעמיים, הוא משך את השמיכה בצעד אחד מלא ביטחון, חושף בפניו שיער שחור וקודר כמעט כמו שלו, אך אחד ארוך וחלק בצורה מלאכותית.

לפני שהוא הספיק לעכל את המצב, פניה של מפקדת המחלקה נחשפו בפניו, ואם ביום יום היא נראת עצבנית - עכשיו היא נראתה פשוט רותחת.
״מי אתה?!״ היא מייד צעקה, שיערה מבולגן והיא נראת כאם אין לה סבלנות לחכות אפילו לתשובה, אך היא החזיקה את כעסה בכדי לשמוע את התשובה בכל מקרה.

״המ״מ? אני מצטער, לא ידעתי שזה החדר שלך. אני חייל במחלקה שלך, צוות 13, חיפשתי את המפקד שלי.״ קימברלי ענה בכנות, אך ברגע שסיים לדבר הוא הבין כמה משפטו עלול לסבך את הברונטי.
״אסור לך להסתובב בחוץ בשעה הזאת! בטח שלא להגיע למגורי המ״כים! ובטח שלא להכנס לאחד החדרים סתם ככה! איך קוראים לך?!״ קימברלי ראה את ההבדל ביחסה לאחד של המפקד שלו בבירור, המפקד שלו תמיד היה כה מתחשב ומבין, ואם המצב היה שונה והמפקד שלו היה זה שהיה נמצא בחדר ההוא, הדבר הראשון שהברונטי היה שואל זה אם הכל בסדר, כי לג׳סי אכפת, לג׳סי תמיד אכפת.

״קימברלי רבליון.״ שחור השיער ענה בקול חלוש אך מלא ביטחון, אחד שנשמע מעט עצבני אך בו זמנית מתון מפאת הכבוד שעליו לחלוק למפקדת המחלקה שלו.
״קימברלי אתה עולה משפט. תחזור לחדר שלך מייד!״ שחורת השיער צרחה והצביעה לכיוון הדלת כאם מגרשת את החייל הצעיר, לא משקיעה בו מעבר לאנרגיה הנדרשת.
״אני אלך, אבל תוכלי לומר לי רק למה המפקד שלי לא כאן?״ קימברלי שאל בשיא חוצפתו, מבחין בגלגול העיניים מהאישה חסרת הסבלנות מולו.

״מפקד צוות 13 עבר לקומה העליונה.״ היא ענתה בקצרה, כאם מנסה להעיף את האחר מחדרה במהירות המקסימלית, אך שחור השיער לא שיתף פעולה.
״אפשר לשאול למה?״ הוא הוסיף אך נראה כי הוא מתח את החוט יותר מידי, מפני שהמפקדת רק נחרה בעצבים והצביעה לכיוון הדלת; ״אתה עולה משפט מחר בבוקר, שלא תעז לעזוב את האוהל שלך פעם נוספת!״ היא הזהירה בעצבים וטרקה את הדלת מאחורי הנער, משאירה אותו קורבן לאוויר הלילה הקר.
---

״אתה מה?!״ המפקד הצעיר קרא כאשר שמע את מה שהחייל המרדן שלו בדיוק סיפר לו.
שחור השיער הצליח להקדים למסדר הבוקר אחרי שהסתבך מאוד בלילה הקודם כאשר כל מפקדי הקומה בבניין הבחינו בו אחרי כל הרעש שהמ״מ הפיקה, ואפילו ליוו אותו עד לחדר שלו בעצמם - מה שלגמרי לא השאיר אף אופציה אפשרית לחייל הצעיר כדי לראות את ג׳סי באותו לילה, אך עכשיו יש להם בדיוק דקה אחת לדבר... על ענייני צבא כמובן.

״הייתי בטוח שזה אתה! רציתי להפתיע אותך-״ קימברלי ניסה לומר אך הברונטי קטע אותו במהירות; ״היא עלתה על משהו? כל דבר? היא יודעת שיש בנינו משהו?״ הוא מייד שאל בפחד ושחור השיער הניד את ראשו.
״אל תדאג בייבי, הדבר היחיד שהיא אמרה לי זה שאני עולה משפט היום על שהסתובבתי מחוץ לאוהל אחרי כיבוי האורות.״ שחור השיער ענה, מבחין ישירות בסומק שהחל להופיע על פניו של הנמוך מימנו.

״אל תקרא לי כאן בייבי, מישהו עלול לשמוע.״ הוא לחש אך קימברלי יכל רק להיות מרוצה מאוד מהתגובה.
״סליחה בייבי.״ הוא ענה וציפה מהאחר לחייך, אך נראה שפתאום התודעה תקפה אותו, והוא מייד נשך את שפתו התחתונה; ״אתה עולה משפט? אבל הרגע יצאת מאחד!״ הוא התלונן, גורם לשחור השיער לחייך, זה פשוט מתוק... איך שהאחר דואג לו.
״אל תדאג, אני אוציא אותך מזה, אני פשוט אדבר עם המ״מ, אסביר לה שיש לך בעיות שינה ושהצעתי לעזור לך או משהו... אתה לא תעלה משפט-״ הוא עמד לומר אך קימברלי מייד עצר אותו.

״לא לא, אני רוצה!״ הוא הודה, גורם למפקד שלו להרים גבה בחוסר הבנה.
״אתה... רוצה לעלות משפט?״ הוא שאל בכדי לברר אם הבין נכון, מצפה לסירוב ברור מאליו אך מקבל הנהון מפתיע.
״אני רוצה לקבל שבת, כך אוכל להשאר איתך לבד.״ שחור השיער הודה, ובדיוק לפני שג׳ס עמד לענות, שאר הקבוצה הצטרפה אליהם בכדי שבוקר נוסף בטירונות 07 יתחיל.
ג׳סי רק יכל לחייך לעצמו במתיקות שהמיסה את לב הקבוצה, יש להם את המפקד המתוק בתבל.
---