כן המפקד! / (boyXboy)

פרק 10

״קימברלי רבליון, טירון 07, מספר אישי 8018996, נאשם בהתחצפות למפקד וסירוב פקודה.״ אחד הקצינים קרא בקול ברור ומשועמם עד מאוד, רגיל כבר למעמד ולא מתרגש מכך כלל.
קימברלי וג׳ס עמדו האחד לייד השני, מביטים קדימה אל שלושת הקצינים שניצבו מולם בפנים ריקות מרגש.
״במהלך המשפט אין ביכולתך לדבר אלא אם כן פנו אליך, יהיה לך הזמן להגיב בסופו של גזר הדין.״
אותו קצין דיבר לפני שפנה אל המפקד.

״ג׳ס הומן, מפקד צוות 13, מאשים בזאת את קימברלי רבליון, האם אתה מאשר את ההאשמות?״ נראה כי הקצין לא באמת מחכה לתשובה אך המפקד ענה בכל זאת.
״כן.״ הוא אמר בקול מעט חלוש ופחות נחוש, אך זה עדיין לא שינה את משמעות הדבר.
״ובכן, קימברלי, הענישה לסירוב פקודה היא בדרך כלל 21 יום, אך בגלל שזה המשפט הראשון שלך יש לך אפשרות חנינה, לכן הענישה תסתכם בשבת אחת.
בזמן שכולם יצאו לביתם ביום חמישי הקרוב, אתה תישאר בבסיס ותעזור בעבודות רסר שונות.
במידה ותסרב פקודה פעם נוספת, למפקד שלך יש את הזכות להעלות אותך למשפט חוזר ובו תקבל כבר 21 יום בבסיס.״ הקצין הסביר את אותן מילים שכנראה אמר כבר עשרות פעמים, גורם לעצבים בגופו של שחור השיער לבעבע.

הוא רק צחק עם המפקד שלו, הוא אמנם לא החייל הממושמע ביותר, אבל זה עדיין לא היה צריך להגיע למיימדים של משפט.
21 יום? זה משוגע! הוא התגייס רק לפני שלושה חודשים, עד לפני שלושה חודשים הוא היה תלמיד תיכון משועמם, הם לא באמת יכולים לשפוט אותו לחומרה על שטות כמו התחצפות למפקד... נכון?
קימברלי נאנח עמוקות, מנסה לעשות זאת בדיסקרטיות בכדי שלא ימשוך כלפיו תשומת לב.

״ג׳ס הומן, ברצונך להוסיף משהו לפני שגזר הדין ינתן?״ הקצין פנה אל הברונטי, ולמרות שקימברלי ידע שזה לא מגיע לו, הוא קיווה בכל ליבו שהאחר פשוט יבטל את המשפט והם יפתחו דף חדש, אך ג׳ס רק הניד את ראשו לשלילה קלות, לא מעניק לשלושת הקצינים או לקימברלי אף לא מבט אחד חטוף בזמן שעיניו ממוקדות היטב בנקודה אקראית על הרצפה.

״אם כך, הוחלט. הענישה: שבת אחת.״ הקצין סיים את דבריו, וקים כמעט נשם לרווחה כאשר האחר לפתע פנה אליו.
״זה הזמן שלך להתגונן קימברלי, כל שתגיד ישמש כנגדך לכן שים לב לדבריך.״ השופט הזהיר, אך הדבר היחיד שקימברלי יכל לשים לב אליו באותו רגע זה לראשו הצונח של המפקד שלו, צונח מטה ומטה עם כל רגע שעובר.

הוא חייב לדבר, הוא חייב להגיד משהו, זה הזמן לו חיכה, זה הרגע הנכון; ״כן, יש לי משהו להוסיף.״ שחור השיער ענה, רואה איך שמפקד שלו עוצם את עיניו בכח בעוד אגרופיו התקבצו בפחד.
״יש לי משהו לספר לכם על ג׳ס ועלי.״ הוא החל, מבחין היטב בכך שקרא למפקד בשמו אך מתעלם מכך, מה שיש לו להגיד חשוב מכך בהרבה.
הוא ראה איך שעיניהם של שלושת השופטים פונים אליו בצורה בה הם יודעים לפנות הכי טוב: בשפיטה טהורה, מחכים בהרמת גבה לדבריו הבאים של הטירון בעוד שהמפקד נראה לבן כרוח במקומו, קימברלי יכל להגיד בקלות שהוא פחד מאוד.

״המפקד ג׳ס, הוא...״ קימברלי התחיל לפני שלקח נשימה קצרה ופנה בגופו אל המפקד; ״המפקד הכי טוב שיכלתי לקבל.״ קימברלי סיים את המשפט, ועיניהם של שלושת הקצינים העבירו מבטן אל המפקד הצעיר שהרים את ראשו במהירות האור והביט חזרה בטירון שלו בבלבול.
״כולם אוהבים אותו, הוא טוב, הוא אנושי... יש לו חום שמושך את כולם, מעולם לא הרגשתי בודד, תמיד ידעתי שאם קשה לי אני אוכל לדבר איתו.״ קימברלי המשיך לדבר וג׳ס חשב שהוא הוזה מרוב שהוא עייף, לחיו החלו להאדים והוא הרגיש גוש גדול בגרונו שמנע מימנו מלבלוע את הרוק שהצטבר בפיו.

״אני... לא הייתי בסדר עם המפקד, הייתי לו טירון קשה, זו לא הפעם הראשונה בה סירבתי פקודה והוא תמיד ויתר לי, תמיד היה... המפקד הכי טוב בפלוגה, אם לא בבסיס, אם לא בעולם.
אני רוצה לבקש ממך סליחה, המפקד, אני ממש מצטער, אני רוצה לפתוח דף חדש ולהיות הטירון האהוב עליך, אני רוצה שהמחזור הראשון שלך בטירונויות יהיה נחיתה רכה, אני רוצה לעזור לך, אני פשוט חדש לכל עניין הצבא, אני לא מבין עדיין איך הכל עובד וכנראה שמספר חוקים לא מובנים לי עדיין, אבל אני מודה לך, אתה המפקד המדהים ביותר שאפשר לבקש, ואני מקבל על עצמי את הענישה.״ קימברלי סיים להחמיא למפקד האדום שלו מול שלושת הקצינים שפשוט בהו בשניים בעיניים גדולות, אף משפט מעולם לא נגמר ככה, במיוחד לאור העובדה שעיניו של המפקד היו מלאות דמעות פעם נוספת.

״אתה סולח לי המפקד?״ קימברלי שאל בשקט, נזהר שלא לומר מילה שלא במקום, אך להפתעתו המפקד שלו פשוט הנהן קלות בעוד רמז לחיוך השתקף בצורה כמעט בלתי נראת על שפתיו, אחד שהמיס את ליבו של קימברלי.
״ו-ובכן, שבת אחת.״ הקצין ניקה את גרונו ושחרר את השניים, נותן להם את הזמן להסדיר את בעיותיהם בניהם.

״למה עשית את זה?״ ג׳ס שאל ברגע שהשניים היו לבד אל מחוץ לחדר המשפט, לא מביטים אחד בשני כלל מסיבה לא ברורה.
״כי זאת האמת.״ שחור השיער ענה בעצב ונאנח עמוקות; ״אני באמת מצטער.״ הוא הוסיף לפני שלקח את רגליו והלך משם חזרה לאוהלים בכדי להודיע להוריו על השבת ולהתכונן אליה נפשית.
ג׳ס ידע שהוא ירגיש רע אחרי המשפט הזה, הוא ידע ששום דבר טוב לא יצא מימנו, אך למרות שהכל הסתדר בצורה קסומה, למה הוא עדיין מרגיש כל כך, כל כך נורא?
הוא פשוט ניער את ראשו ופנה אל חדרו, הגיע הזמן לסדר כמה אירועים פליליים עם המשטרה בעקבות השיחה הקודמת שלו.
ולמרות שקיבל את התשובה לה חיכה יותר מידי זמן - קימברלי הוא היחיד שהצליח להציף את מוחו באותם רגעים.
היחיד.
---