הדרך הביתה

פרולוג

-לפני 13.5 שנים-

הזיעה הקרה ניגרה במעלה מצחו בזמן שהוציא ביד רועדת וזריזה חפיסת דפים מהמגירה יחד עם עט כחול, מפזר אותם ברישול על שולחן העץ הרעוע בחדר הקטן. הוא שמע את המכוניות בחוץ, הגלגלים דורסים את החצץ שבחצר הכניסה למבנה תחת כובד משקלם, הדלתות שנטרקות, הצעדים הנמרצים שמהדהדים בחלל השומם, מודיעים לו שהם עוד רגע כאן.

הוא משך באפו כשמצמוץ אחד קטן הטיל דמעה על הדף החלק שמולו, דמעה שלא ידע בכלל שכלואה בעיניו. הוא לחץ את קצה העט כנגד הדף, מתחיל לשפוך מילים ומשפטים מבולגנים שאולי בקריאה ראשונית לא יהיו ברורים לנמען של המכתב, אבל הוא יצטרך להסתפק בזה. אבל אין לו זמן לסדר את מחשבותיו.

"זאק, ילד שלי,

אני יודע שהמכתב הזה קצת יפחיד אותך.

לא הייתי האבא המושלם, אני יודע. לא הייתי נוכח בהרבה מהרגעים החשובים של חייך, מנקודות ציון שכל הורה נורמלי רק מחכה להן ועומד בוכה עם מצלמה שלופה למולן. אבל אני לא נורמלי. מעולם לא הייתי וכנראה גם לא אהיה.

אני יודע שחברים שלך מריצים הרבה שמועות עלי, שמעתי חלק מהן באוזניי. הלוואי ויכולתי להגיד לך שהם לא צודקים. אבל אני חייב לכתוב לך את זה עכשיו, כדי שתתכונן למה שעתיד לבוא. פישלתי, בן שלי. הייתי בטוח שאני עומד להיכנס לפיסת גן העדן הקטנה שלי, להתברג בעמדה שתביא איתה כוח, כבוד, עוצמה ורתיעה. אבל לא הצלחתי. שנים שאני עובד קשה בשבילו, מה לא עשיתי עבורו, אבל הוא החליט לקחת בן חסות אחר.

הוא הוציא עלי חוזה, הם בדרך אלי עכשיו. המריתי את פיו, העזתי לעשות את הדבר שלא ייעשה, ואני הולך לשלם על זה עכשיו. אני איעלם, בן שלי. וכשזה יקרה, תדע שאני מת. אל תנסה אפילו לחפש אותי, למרות שבליבי אני יודע שאתה אפילו לא תנסה. ככה זה, כשאתה שם פס על הילד שלך ומעדיף לשחק במלחמות של אחרים.

אני מספר לך את זה עכשיו כדי שתשמור על אמא שלך. היא אהובת ליבי, הסיבה שאני נושם, אבל גם היא לא הייתה מספיקה בשביל להוציא אותי מהעולם הזה, ששאב אותי אליו והפנט אותי."

רעש טריקת דלתות הדהד בכל החלל סביבו, צעדים מהירים וחזקים נשמעו בכל הקומה התחתונה, גורמים לו לכתוב מהר יותר את דבריו האחרונים.

"כשאיעלם, כלומר – אמות, אני צריך שתכריח את אמא שלך לעבור למקום אחר. רחוק ככל האפשר. החוקים שלנו בעולם הזה מאוד ברורים. אבל אחרי העבודה האחרונה הזו שעשיתי עכשיו, זו שהתפקששה ותעלה לי בחיי, כלום כבר לא בטוח. אני לא יכול לדעת מה הוא יעשה, ואני לא יכול להיות הסיבה שמישהו מכם ייפגע. הייתם החיים שלצד החיים האמתיים שלי, אבל זה לא אומר שאהבתי אתכם פחות.