אחרי שיצא מהסטודיו הוא לא הסתכל אחורה, הוא רצה להסתכל לראות אם היונג'ין יצא אחריו אבל נראה שהוא לבד בקמפוס כשעשה את דרכו חזרה לבר, המקום ממנו הוא הגיע, הוא היה צריך לחפש את ג'יסאנג אחרי שעזב בלי לכתוב לחברו שהוא יוצא בכלל, אבל מה לעשות שהוא חי ברגע באותו הזמן.
עוד משהו שהוא היה גאה בעצמו עליו זה שהיה לו זיכרון טוב, הוא יזכור את מה שקרה בלילה והוא זוכר את הדרך ממנו הוא הגיע.
כל הדרך הוא חשב על היונג'ין, היונג'ין היה כמו צבעי מים על דף, הוא השאיר כתמים, הוא השאיר קמטים, הדף לא יחזור להיות חלק יותר, הדף לא יחזור לצבעו המקורי, היונג'ין השאיר בו סימן של סקרנות, הוא קיווה שימצא אותו, הוא קיווה לראות אותו שוב.
כשמצא את ג'יסאנג, הוא ישב מחוץ לבר עם כוס תה חם בידו, זה גרם לסונגמין לקבץ את גבותיו ולהתקרב לנמוך לפני שהתיישב לצידו.
"או מיי, הבהלת אותי," אמר החברו מחזיק ביד אחת את חזהו מנסה לא לשפוך את המשקה הרותח בידו.
"איפה הצלחת למצוא תה בשעה כזו?" שאל סונגמין.
"אני עובד כאן, ברור שאצליח להשיג מה שאני רוצה."
ג'יסאנג עבד בבר? זה היה חדש לו. "ממתי?"
"אני עובד כאן? כבר כמה זמן," ג'יסאנג לגם מהמשקה לפני שאמר, "רגע לא סיפרתי לך? זה למה רציתי שתבוא איתי מההתחלה."
סונגמין גלגל את עיניו, הוא רק ידע שלג'יסאנג יש חרדה חברתית שהוא מנסה להתעלות עליה, לעבוד בבר זה לא מה שציפה ממנו, אבל ג'יסאנג אהב לקחת סיכונים ואם מה שיעזור לו זה לעבוד במקום חשוך וצפוף, בסדר, הוא לא יתערב.
"איפה היית בכל מקרה? חיפשתי אותך," ג'יסאנג קירב את הכוס לשפתיו שוב מסתכל על חברו הגבוה. סונגמין רק ישב שם בשקט כשסומק עולה על פניו. "אל תגיד לי, שאתה, קים סונגמין מצאת מישהו."
סונגמין העביר יד בשיערו וליקק את שפתיו עדיין בשקט.
"אני רוצה לשמוע הכל, לא, אני לא רוצה לשמוע," ג'יסאנג דיבר מהר על הפעמים שהוא התנשק עם אנשים זרים וגם זה היה רק פעם לפני שהתחיל לעבוד בבר ככה שיצא לו לפלרטט בכל מקרה, וסונגמין נתן לו לדבר, כל עוד הוא לא צריך לדבר על הגבר שאיתו היה בשעות האחדות האלה. או יותר נכון להגיד שהוא חיכה שג'יסאנג יהיה מספיק עייף מלדבר ככה שיוכלו לחזור הביתה, הוא אל בית אחיו שם שהה בזמן היותו בקוריאה וג'יסאנג לחדר שלו במעונות האוניברסיטה.
הם נפרדו לשלום ביציאה מהקמפוס כשסונגמין החזיק את תיק המצלמה שלו קרוב והלך לתומו ברחובות השקטים והחשוכים, בית אחיו לא היה רחוק מהקמפוס, הרי הוא היה סטודנט שנה אחרונה וגר עם החבר שלו והם החליטו לעבור לדירה קצת יותר גדולה שהיא לא חדר בבנייני המעונות.
כשהגיע לדירה של אחיו האורות במטבח היו פתוחים, סונגמין הוריד את נעליו בכניסה ונעל את נעלי הבית שלו לפני שהלך להוריד את תיק המצלמה בחדר האורחים שם ישן, הוא ראה את וונפיל עובד במטבח, היה לו מחשב פתוח מול פניו על השולחן וכמה ניירות מפוזרים על השולחן, זה היה חופש ואחיו עדיין עובד.
YOU ARE READING
Color My Tattoos | SeungJin (HEB)
Fanfictionסונגמין מגיע לחופשה בקוריאה, הוא פוגש את היונג'ין. פגישה של זיכרונות, דיו, צבעים ותמונות. רק שהיונג'ין הוא נסיך וסונגמין לומד מחוץ לארץ, מה יקרה כשיפגשו שוב? _ this is a work of fiction, non of the things happen in real life.
