הארגזים היו מסודרים בכניסה לבית בזמן שגרר את המזוודה מאחוריו בדרך ליציאה. הוא עמד לעזוב בקרוב וכל הדברים אמורים להישלח אחריו, הוריו חיבקו אותו לפני שירד למונית שחיקתה לו בחוץ ועזרו לו להניח את כל הדברים בתא המטען לפני הנסיעה.
תיק הגב שלו היה ברכיו בזמן שזוג אוזניות לבנות באוזניו והטלפון בידו, הוא היה בדרך לשדה התעופה. במונית ניגן הרדיו אליו הוא לא הקשיב מדבר על כל מני דברים פוליטיים ועוד דברם בינלאומיים שלא עניינו אותו באותו הרגע, הוא לא אהב את כל הדרמה הזו.
בירידה מהמונית הייתה לו עזרה בהעברת הארגזים בזמן שמזוודה שלו נשארה איתו. המעבר הבטחוני לא לקח יותר מדי מן, בדקו אותו ואת הדברים שלו אחרי שהכניסו אותם למכונה לפני שעבר איתם ונכנס לדיוטי פרי לפני הטיסה. עוד שעה וחצי עד הטיסה.
לשבת בדיוטי, שותה אמריקנו ומתכתב עם אחיו הגדול שאמור לאסוף אותו בהגעה, הפעם הוא לא נשאר אצלו אלה במעונות של האוניברסיטה אליה עבר. הוא שם את הטלפון בצד והוציא את המצלמה מהתיק שלה מצלם את המשקה שלו ואת הספר שהביא אימו בשביל להעביר את הטיסה, הוא יעדכן את האינסטגרם שלו אחרי הנחיתה כשיהיה לו זמן.
קים סונגמין היה מוכן לחזור לקוריאה.
"אני בדרך עכשיו," אמר סונגמין כשדיבר עם ג'יסאנג בטלפון, הם לא דברו כבר כמה זמן בגלל הפרויקטים של התלמיד לאמנות, ואמרו שהם ידברו על הכל רק כשיפגשו פנים מול פנים בשביל החוויה המשמעותית יותר של שיתוף חוויות וסיפורים על החודשים האחרונים. סונגמין ידע שג'יסאנג עבד על פרויקט גדול, ולפני כן על עוד כמה משימות שהגיש עם עוד סטודנטים מהכיתה שלו, אבל חוץ מזה הוא לא ידע את השמות שלהם או כיר אותם בכלל, אם פגש בהם אי פעם בחייו, אתה אף פעם לא יודע.
גם הנסיעה לאוניברסיטה לא הייתה ארוכה מדי אחרי שהחליף חיבוק מהיר עם אחיו הגדול והשניים הלכו לרכב המחכה בחניית שדה התעופה לפני היציאה מהמקום הצפוף שבו לקח הרבה זמן למצוא מקום רק לעמוד.
,אתה תסתדר כשנגיע?" שאל וונפיל.
"ג'יסאנג יפגוש אותי בכניסה אז נראה לי שכן."
"אוקיי, רק תתקשר לאבא ואמא כשהכל מסודר, ותשלח לי הודעה שהכל בסדר."
"אל תדאג היונג."
"לא דואג." וונפיל בדרך כלל דאג לו יותר משהיה צריך, אבל הוא היה רגיל לזה עוד מתקופת הילדות שלהם.
ג'יסאנג עמד בכניסה למעונות כשהוא מנופף לרכב המתקדם לכיוונו, סונגמין ששם לב לחברו המתלהב ישר חייך, למזלו הוא לא חלק חדר עם חברו הטוב, מאחר והיו הפכים לגמרי בנוגע לכל דבר שהוא, החדר שלו היה חצי ריק כשהכניסו את הארגזים והמוודה וששמו אותם על המיטה בשביל לסדר את המקום מחדש.
"אתה עומד לישון בחדר לבד, שמעתי שהשותף שלך ביטל את ההרשמה למעונות בתחילת הסמסטר."
"קרה משהו?"
"אני לא יודע," ג'יסאנג משך בכתפיו. הם התחילו בלהוציא את הדברים מהארגזים ולמצוא להם מקום לפני ששמו את הבגדים בארון, מה שהיו צריכים לעשות בהתחלה, אבל לסונגמין לא היה עד כדי כך הרבה ציוד.
YOU ARE READING
Color My Tattoos | SeungJin (HEB)
Fanfictionסונגמין מגיע לחופשה בקוריאה, הוא פוגש את היונג'ין. פגישה של זיכרונות, דיו, צבעים ותמונות. רק שהיונג'ין הוא נסיך וסונגמין לומד מחוץ לארץ, מה יקרה כשיפגשו שוב? _ this is a work of fiction, non of the things happen in real life.
