סונגמין ישב בספרייה מול המחשב שלו, האימייל שלו היה פתוח וידיו נוגעות במקלדת כשהוא מנסה לכתוב מייל לאותו אמן שהוא רוצה שיהיה מיצג בתערוכה שהוא רוצה לערוך. בצלם מחק וכתב מדש כמה סגנונות שונים לאיך שהוא רוצה לפנות לאותו אומן, זה אחרי שמצא שיש לו אפשרות לפנות אליו באימייל.
זה היה אחרי שיעור מוקדם שאחריו נשאר לדבר עם המרצה שלו, הייתה גלריה שאירחה אמנים מתחילים והאוניברסיטה שלחה לשם הרבה סטודנטים בעיקר לאמנות, אבל אחרי שסונגמין אמר לו והראה לו את הפרויקט, המרצה היה יותר משמח לעזור ל, אבל בגלל שהוא לא מכיר את האמן שהוא רוצה שיעזור לו אף כן, הוא לא יכל לעזור לו בלגשת אליו והיה צריך לעשות את זה בעצמו.
אחרי שהוסיף את האינסטגרם שלו בשביל תיק עבודות ולחץ אל 'שלח' הוא הצליח לנשום לרווחה ולהישען על משענת הכיסא עליו ישב, הוא היה חופשי מהלחץ, עכשיו כל מה שהיה צריך לעשות היה לחכות לתשובה, ואפילו לא היה לו איכפת עם יגידו לו לא, התערוכה יכולה להתקיים גם בלי המיצג, הייתה לה משמעות מספיק מובנת. אבל מה שהציק לסונגמין, שהוא לא חשב שכל כך יציק לו, היה מי שהיה מאחורי התמונות, לא היה פרצוף בתמונות, לא היה שם, היו צבעים, היה גוף מאחוריהם, שחור לבן וצבעוני. כמה הוא רצה להוריד את הפילטר ולראות את אותו הבן אדם שפרצופו תמיד יהיה בזיכרונו שוב.
קים סונגמין סגר את הלפטופ שלו ושם אותו בתיקו לפני שקם והכניס את הכיסא, הוא עזב את הספרייה בשביל לפגוש את ג'יסאנג לארוחת ערב. ג'יסאנג היה בסטודיו עד מאוחר בכל מקרה והם אמרו שיפגשו כמו תמיד לארוחת ערב ואפילו שיחת וידאו עם חבריו של סונגמין בארצות הברית.
הוא העביר את כרטיס הסטודנט שלו ביציאה מהספרייה וירד במדרגות כשהוא מכניס את הכרטיס מתחת לסווטשרט הגדול שלבש. לא היה לו מה להשקיע בבגדים, מכנס שחור וסווטשרט כחול, אולסטאר ומשקפיים, סונגמין ידע שהוא כל כך שונה ממני שהיונג'ין הכיר באותו הבר.
היונג'ין ומינהו ישבו בבית הקפה אחד מול השני, כל אחד מהם היה במכשיר שלו, מינהו מול לפטופ, והיונג'ין עם הנואוטפד פד שלו בפתוח, הוא עבר עם עיפרון על סקיצה חדשה שעבד עליה, על השולחן היו שתי כוסות של קפה קר וחתיכת עוגה לצידה שני מזלגות.
היונג'ין קיבל התראה שהופיעה על המסך שלו, אבל העלה אותו כדי שלא תפריע לו לצייר, היו לו שני אימיילים שונים, אחד מקצועי ואחד אישי, האישי לא היה משומש כל כך ובעיקר כל מה שהיה קשור למשפחה והמעמד שלו. במקצועי הוא קיבל בעיקר אימיילים על קבלת אישור להשתמש באמנות שלו עם קרדיט, הוא אמר שאין בעיה בדרך כלל, דברים שהיו קשורים לגלריות או הצעות להופעה הוא לא הסכים, הוא היה אנונימי בעבודתו, במיוחד בגלל מי שהוא באמת.
YOU ARE READING
Color My Tattoos | SeungJin (HEB)
Fanfictionסונגמין מגיע לחופשה בקוריאה, הוא פוגש את היונג'ין. פגישה של זיכרונות, דיו, צבעים ותמונות. רק שהיונג'ין הוא נסיך וסונגמין לומד מחוץ לארץ, מה יקרה כשיפגשו שוב? _ this is a work of fiction, non of the things happen in real life.
