הבוקר שלו התחיל מאוד צפוף, היו לו שני שיעורים כפולים עד הצהריים, הוא היה צריך לעבור בספרייה להחזיר ספר, לקנות פילים חדשים למצלמה שלו ולהשאיר את המצלמה לניקוי של העדשה באותה החנות. ועוד מעל הכל, להגיע בזמן למפגש שלו עם האמן שקבע לו שעות מסוימות למפגש שלהם, אליו הוא ציפה יותר מכל והיה הכי לחוץ לקראת.
אולי בגלל זה הוא קם אחרי השעון המעורר למרות שהתעורר חמש פעמים באותו הבוקר בגלל השותף שלו לחדר, כמעט איחר לשיעור הראשון אחרי שלא היה לו זמן להשקיע במה שהוא עומד ללבוש ופשוט שם ג'ינס בהיר, סווטשרט אפור, השאיר את המשקפיים על אפו, חתף את התיקים שסידר בערב לפני ורץ מהמעונות להתחיל את סדר היום העמוס והצפוף שלו.
"אני כל כך לא רוצה להיות כאן כרגע," אמר כשהתחיל השיעור השני הכפול שלו, הוא הסתכל בשעון בטלפון שלו - אחרי ששכח לשים את שעון היד שלו כשמיהר באותו הבוקר - בזמן שהסטודנט שישב על ידו הנהן, השיעור עמד להיות ארוך ומייגע ונגמר אחרי שארוחת הצהריים נגמרת בקפטריה שם תכנן לאכול משהו לפני שיצא מהקמפוס.
"אל תדאג יותר מדי, זה יעבור לפני שתשים לב," ג'ון ג'אנגקוק, סטודנט שנה רביעית שישב לידו ברוב מהשיעור האלה חייך אליו ופתח את הטבלט שלו בכדי לכתוב את מה שהמרצה מדבר עליו. סונגמין עקב אחרי מה שעשה וכתב גם הוא במחברת שלו שהייתה בתיק. מזל שהוא מכין תיק ביום לפני, אחרת היה צריך להסתדר עם סוללה חלשה בטלפון.
אחרי שיצא מהשיעור והמשיך לכיוון הספרייה סונגמין מצא את עצמו סוטר ללחייו בשביל להישאר ער, הלילה היה קשה עליו, הבוקר היה קשה עליו, כל היום הזה היה אתגר עבורו, אז איך הוא אמור להירגע עם הוא עומד לפגוש מישהו חשוב עם איך הוא נראה ומרגיש.
הספרייה הייתה חצי ריקה כשנכנס, הוא הניח את הספר על הדלפק לפני שהודיע לספרית על החזרתו, אחרי ששחררה אותו ללכת, הלך מהר לכיוון היציאה, הוא בדק א השעה שוב לפני שהחליט שיש לו עוד שתי דקות לאוטובוס שלו ואז נסיעה לא ארוכה מדי לאזור החנויות הקטן.
החנות אליה הגיע עם המצלמות שלו הייתה קטנה, אבל מקצועית מאוד, הוא הניח את התיקים שלו על הדלפק ודיבר עם המוכר על הניקיון ועל העלות של הפילים החדשים, אחרי ששילם ואמר תודה השאיר את המצלמה הנכונה לניקוי ושם את השנייה בתיקו אחרי שהניח את הפילים החדשים בה ונעזר בסגירתה כמו שצריך בעזרת הבעלים של המקום.
הוא נלחץ סתם, הייתה לו שעה לשרוף אחרי שהזמן בחנות לא לקח הרבה זמן כמו שחשב שייקח. הוא ידע שהאמן הוא זה שאמור לזהות אותו אחרי שידע מי הוא לפי התמונות באינסטגרם שלו, ולכן לא מיהר יותר, הוא הזמין לעצמו קפה והתיישב על יד שולחן נמוך ומסביבו שתי ספות יחיד, סונגמין הוציא את הטלפון שלו ומצא את עצמו נושם לרווחה אחרי הבוקר הקשה שעבר עליו, הוא הגיע מוקדם מהמשוער, האמן נתן לו שעות מסוימות אבל הוא סתם נלחץ לשב, הוא הגיע מוקדם.
YOU ARE READING
Color My Tattoos | SeungJin (HEB)
Fanficסונגמין מגיע לחופשה בקוריאה, הוא פוגש את היונג'ין. פגישה של זיכרונות, דיו, צבעים ותמונות. רק שהיונג'ין הוא נסיך וסונגמין לומד מחוץ לארץ, מה יקרה כשיפגשו שוב? _ this is a work of fiction, non of the things happen in real life.
