היונג'ין לא פגש את סונגמין, הוא לא ראה אותו בשום מקום אליו הוא הלך, אבל זה גם בגלל שהוריו הכינו לו ולאחיו סדרי יום לכל התקופה לפני החזרה שלהם ללימודים ממלאים את כל המגזינים ואתרי הרכילויות, הרשתות החבריות והחדשות באחים. זה גרם להיונג'ין להרגיש שסונגמין כבר יודע מי הוא ולא רוצה לפגוש אותו, שהוא מפחד ממנו עכשיו בגלל שיש לו סוג של כוח. אבל זה היה ברור לו בשלב מסוים שאין מה לעשות, אולי הצעיר לא יצא מראשו וגרם לו להפסיק את מה שעשה עד אז אבל גם גרם לו לעצב.
"אנחנו נחזור על הצעדים שוב," אמר מינהו והרים את ידיו מעביר אותם מעל ראשו ועושה סיבוב עם ראשו, היונג'ין עקב אחרי צעדיו והקשיב למה שאמר, השניים היו בחדרו של היונג'ין עובדים על ריקוד חדש לסרטון שהיונג'ין רצה לצלם.
"תנסה להגדיל את התנועה." היונג'ין עשה תנועה יותר חדה ועשה פרצוף אחרי שיו נגעה ברצפה, מינהו מחה כף לפני שחזרו על הצעדים שוב, זה היה כוראוגרפיה שהיונג'ין יצר אבל מינהו עזר לו לשפר אותה לפני שיצלמו אותה, הם הוסיפו כמה דברים שכללו הבעות פנים ומאחר ולא ראים את הניו של היונג'ין לגמרי הוא צריך להעביר את ההבעה דרך עיניו ותנועותיו צריכות להיות חדות ודרמטיות יותר.
ריקוד היה כמו צבעי שמן עבורו, כל עוד עבדת עליו בזמן קצר תמיד יש אפשרות לתקן ולערבב, לעומת עם אתה מחכה הרבה זמן בלי לגעת ביצירה הצבע מתייבש והחזרה לעבוד עליה היא קשה יותר. צבעי שמן היו חומר שאיתו אהב לעבוד, הוא היה גמיש ונמרח טוב, הוא לא היה יורד בקלות, זה היה חומר מעניין מאוד.
"אתה חושב שאתה מוכן?" שאל מינהו.
"כן," היונג'ין הנהן ונאנח, הגיע הזמן לסיים עם פרויקט נוסף שלו, פרויקט שעזר לו לשכוח קצת מהמחשבות שרדפו אותו מאז חודש קודם לכן, כבר היה מאוחר מדי בשביל זה. זה היה כשייג'י נכנסה לחדר עם קערת פופקורן והתיישבה על מיטה מול הבנים שהתחילו להתכונן לצילומים, "אוקיי אתם יכולים להתחיל," היא אמרה.
היונג'ין לבש חולצה מכופתרת לבנה ומעליה מן גלימה כזו שיוריד בהמשך, סרט לשיער היה קשור לידו והוא סידר את המסכה הלבנה שלו על פיו לפני שנעמד מול המראה שם אמורים להתחיל לצלם, "מתחילים," קרא מינהו והרים את המצלמה.
היונג'ין התחיל לזוז מררים את ידיו אוחז ברונו לפני שפני שהזיז את ידיו הצידה ועששה סיבוב במקום, הוא הסתובב במקום, הזיז את גופו למוסיקה שניגנה ברחבי החדר, גופו של הנסיך היה כמו גלים סוערים בים ובעיניו רגש. הכפתורים של החולצה שלו התחילו להיפרם לאט לאט אבל הוא לא עשה איתם כלום ממשיך לזוז, נופל לרצפה מזיז את רגליו, מרים את ידיו שיערו אף לצדדים. זו הייתה נפילה ועמידה ממקום שפל, הוא התגבר על קשיים, גבר עליהם, צחק לאנשים בפנים אומר להם אני חזר יותר ממה שאתם חושבים, אני זה אני.
אחר כך צילמו בצד שונה בו שערו היה משוחרר שהם יערכו אחר כך כדי שיתאים, בתמונה השנייה המסכה הייתה שחורה.
YOU ARE READING
Color My Tattoos | SeungJin (HEB)
Fanfictionסונגמין מגיע לחופשה בקוריאה, הוא פוגש את היונג'ין. פגישה של זיכרונות, דיו, צבעים ותמונות. רק שהיונג'ין הוא נסיך וסונגמין לומד מחוץ לארץ, מה יקרה כשיפגשו שוב? _ this is a work of fiction, non of the things happen in real life.
