"The Universe... A Beautiful Thing, Isn't It?"

n

אמבר חזר כמה שיותר מהר לביתו.

הוא לא יכל לחכות לשלוח הודעה לכחול העיניים שפגש מוקדם יותר באותו היום.

משהו בנער הקסים אותו.

אמבר פתח את דלת ביתו בחבטה, ממהר לנעול אותה.

הוא השליך בחיפזון את המפתחות על השולחן וקרס על הספה הכחולה, בעוד הטלפון שלו בידו, פתוח על השיחה עם רייבן.

אני: היי! זה אמבר xx :D

- נשלח בשעה: 13:46. -

הוא קיווה שרייבן יזכור מי הוא, ולא יחשוב שהוא מטרידן אקראי. רייבן נראה כמו אדם נפלא. אמבר באמת קיווה שהוא יחבב אותו.

רייבן: שלום לך, אמבר.

חיוך התפשט על פניו של אמבר. רייבן ענה לו!

אני: רוצה, אתה יודע, להיפגש מתישהו? לבלות או משהו? משהו כזה? xx :P.

- נשלח בשעה: 13:49. -

- נקרא בשעה: 13:49 -

לעזאזל, למה הוא מסמיק מהודעה?

לרייבן לקח חצי שעה לענות על ההודעה. הייתה תווית 'נקרא', והוא היה מסווג כ'מחובר/ת'. אמבר ניסה לא לדאוג.

רייבן: אני מעדיף שלא. סליחה.

אני: זה בסדר [: xx.

רייבן: לא נפגעת, נכון?

אני: לא! כמובן שלא. זו זכותך! xx.

רייבן: הו...

אני: נראה לי שהדג שלי מת. הוא שוכב על הצד כבר חצי שעה /: xx.

רייבן: הו לא. דג מת. כמה עצוב.

אני: אתה לא אוהב דגים?? xx :O.

רייבן: בלשון המעטה. הם יצורים קטנים של השטן.

אני: אבל הם כאלה קטנטנונים! xx.

אמבר הביט באקווריום הביתי, בו שהה לו דג קטן בשם נחום. הוא נתקל במקרה בשם הזה כשחיפש 'שמות לדג קטן' בגוגל.

רייבן: קטנטנונים?

אני: אכן, קטנטנונים xx.

רייבן: הממ. דגים זה דבר נורא.

אני: אתה תעליב את נחום! xx.

רייבן: מי זה... נחום?

אני : הדג! ( ╹▽╹ ) xx.

רייבן: לדג שלך קוראים נחום.

אני: הנהנתי לאוויר ואז קלטתי שאתה לא יכול לראות אותי xx :P.

רייבן: מממ.

ואז אמבר קלט שכתב 'xx' בסוף כל הודעה, וסומק עז עיטר את פניו. אבל הוא לא הבין למה הסמיק, הרי הוא תמיד מסיים ככה הודעות.

משהו היה מיוחד בנער.

המשהו הזה גרם ליקומו של אמבר לזרוח יותר.