יומיים עברו.
יומיים עברו מאז שאמבר ורייבן דיברו, ואמבר החליט שהוא צריך לדבר עם רייבן.
לנסות... להבין.
אז הוא הלך אל חנות הספרים בה רייבן עבד.
'סגור', השלט אמר, ואף נפש חיה לא היה בפנים.
לאחר מכן, אמבר ניסה להתקשר.
שום מענה.
והוא דאג.
הוא לא רצה לדאוג. הרי רייבן...
לא.
אמבר סירב להאמין שרייבן היה עושה דבר כזה בלי להסביר.
אז הוא רץ אל דירתו של רייבן.
הוא נכנס אל הבניין, והגיע לסף דלת הבית. אפילו נכנס פנימה עם המפתח שרייבן נתן לו.
אבל אף אחד לא היה שם.
אמבר רצה לצרוח מתסכול. ומדאגה.
איפה הוא, לעזאזל?!
ואז הוא יצא מהדירה, ונתקל באחד מהשכנים של רייבן.
"הו, אתה החבר שלו, נכון? של רייבן לורי?" השכן שאל.
אמבר הנהן.
"אני משתתף בצערך. הרגע שמעתי שהוא נפטר..." הוא נאנח. "להילחם בסרטן מוחי זה לא פשוט. הוא היה מאוד חזק על שהתמודד עם זה כל כך הרבה זמן. "
ועם המילים האלו, אמבר קרס.
YOU ARE READING
"The Universe... A Beautiful Thing, Isn't It?"
Short Story"היקום..." "היקום?" "דבר יפיפה, לא?" "אני מניח." "לדעתי היקום נפלא. מלא באהבה ומרתק." "איך אתה יודע כל כך הרבה על היקום?" "אתה חלק ממנו. ואני יודע דברים עליך."
