השבעה- סיפורי מחנה ✨

קליאו מבלים בקניון💜

התגעגעתם לוואנשוטים?
.
.
.
בסדר, לא צריך למחות ככ חזק, אני בכל זאת אכתוב, כי אני כן!♥️🤧
אז תהנו לכם מהיופי הזהההה שקוראים לו קליאווו😍

***
"לקניון!!" זמזם ליאו ונכנס לביתן הפייסטוס.
קליפסו התמתחה על מיטתה ופקחה עיניים לאט, "מה?".
"אני ואת! הולכים היום לבילוי-זוגי בקניון!" צהל ליאו והלך לצד שלו כדי להתארגן.
קליפסו הפכה את המילים במוחה-המנומנם, שלקח לו רגע או שניים לפענח את מילותיו של ליאו.
קניון? עם ליאו? רגע, אנחנו מעוניינים בשריפה עולמית? קליפסו תהתה בחרדה.
אבל ליאו נראה כל כך מאושר... הוא כבר לבש חולצה לבנה והוריד את סינר-העבודה... הוא שם לשם המאורע מכנסי ג'ינס, בשם האולימפוס, כחולים. ליאו. ג'ינס. כחול.
קליפסו רק רצתה שהוא יהיה שמח.
גם אם זה יהיה על חשבון הקניון-המסכן ששעותיו ספורות. אז היא נאנחה וקמה מהמיטה, מתחילה להתארגן.

***
"ברד!" ליאו קיפץ מהתרגשות.
הוא היה נלהב מכל דבר אקראי בקניון, למרות שכבר היה פה לפני זמן מה, הבילוי עם קליפסו היה שונה.
היא שלחה אליו חיוך, "איזה טעם אתה רוצה, לי?".
לי? תהה ליאו.
אבל זה מצא חן בעיניו, אז הוא לא התווכח.
ליאו בחן את הטעמים בעיניים מצומצמות ואצבע על שפתיו, כמו ילד בחנות ממתקים.
זה בערך מה שזה.
"אדום!" החליט לבסוף ליאו ותפס את קליפסו בוהה בו. באצבע שלו שמונחת על שפתיו.
ליאו הסמיק -מה שקרה לעיתים רחוקות- והוריד את היד.
"אה?" קליפסו התנערה והסמיקה גם היא כשקלטה שהוא תפס אותה.
"אדום," הוא אמר והשתדל להסתיר את מבוכתו, ומנסה לעזור לקליפסו לצאת מזה פחות נבוכה.
קליפסו ביקשה מהמוכרת החביבה המבוגרת ברד אדום וברד צהוב.
המוכרת קרצה להם, "קש צהוב לברד האדום וקש אדום לברד הצהוב. אתם נראים לי כמו זוג מקסים," העיניים האפורות שלה היו מוקפות קמטי צחוק והיא חייכה אל קליפסו ברמז.
הם ישבו על אחד הספסלים בתוך הקניון בשתיקה נבוכה.
קליפסו ערבבה את הברד הצהוב שלה בקש האדום בחוסר- תשומת-לב וליאו הביט בה בחשאי.
"את יודעת..." הוא התקרב אליה מעט ורגלו נגעה ברגלה, "רציתי שנצא ביחד לקניון... כדי לדבר, לא כדי לשתוק".
הוא חייך אליה והיא הרימה אליו מבט מופתע מעט.
"ליאו ואלדס?" היא גיחכה, "שיחת נפש?".
"בשם זאוס, לא!" מחה ליאו, "בסך הכל רציתי שנבלה יחד! בתור זוג!".
"אתה חמוד," היא כרכה זרוע סביב עורפו ומשכה אותו אליה.
"יש פה אנשים..." הוא מלמל כששפתיו היו כמעט צמודות לשפתיה. עדיין לא. אבל הוא כלכך רצה...
"לא אכפת לי," היא סגרה את המרחק ביניהם ונישקה אותו.
ליאו נאנח וקירב אותה עוד.
לא היה אכפת להם מהאנשים שעברו בקניון והביטו בהם, חלקם בגועל או במבט תוהה וחלקם מסתירים חיוך לנוכח הסצנה הקסומה.
כשהם התנתקו, ליאו בהה בחלל האוויר והיה קצר נשימה.
"קדימה!" אמרה קליפסו בעליזות, "בוא נלך לעשות שופינג!".

***
"מה אתה אומר על השמלה הזאת?" שאלה קליפסו והביטה במראה בחנות הבגדים.
זאת הייתה בערך חנות הבגדים החמישית שנכנסו אליה, אבל לליאו תמיד הייתה סבלנות לקליפסו, בכל מה שדרוש.
"היא יפה ממש, אבל את זאת שעושה אותה יפה," חייך אליה ליאו.
"תפסיק לגרום לי להסמיק!" היא הסמיקה באדום עז.
"אני לא מבטיח כלום," הוא קרץ והיא נאנחה.
היא מדדה שמלה אחרת, בגוון סגול כהה שהופך להיות בהיר בשוליים. היא יצאה מתא המדידה וביצעה סיבוב כדי לאפשר לליאו לסקור אותה, "מה עם זאת?".
ליאו חשב לרגע, "זאת יותר יפה מהורודה הקודמת".
"אם אתה אומר," חייכה קליפסו ונכנסה לתא המדידה להחליף לבגדיה הרגילים.
ג'ינס קצר וחולצה בגוון שמנת, ג'קט עור שחור ומגפיים קצרצרות כהות.
האאוטפיט שלה נראה לליאו כמו אופנוענית מתנקשת, אבל הוא ידע שאם יגיד את זה, היא כנראה באמת תהפוך לכזאת כדי להרוג אותו.
הוא הלך בעקבותיה והחזיק בשבילה את השמלה הסגולה שבחרה לבסוף.
הוא הניח על הדלפק בקופה והשתדל להתעלם מהקופאית הצעירה כהת-השיער שניסתה לעשות לו עיניים.
הוא ממש לא יגיב לניסויים של פלירטוטים איתו מול החברה שלו.
אבל קליפסו גם שמה לב לקופאית והזעיפה פנים, משפילה מבט לרצפה בכעס.
"כמה זה עולה?" ליאו ניסה לזרז את התהליך. הקופאית העבירה את תווית השמלה בסורק באיטיות מייסרת.
"ג'ני," היא אמרה בקול מתחנחן.
"מה ג'ני?" שאל ליאו בחוסר הבנה.
"השם שלי. והמספר שלי הוא-".
"אני לא צריך את המספר שלך," קטע אותה ליאו. הוא ראה את פניה המתלהטות של קליפסו.
"המחיר?" הוא שאל שוב.
"140," אמרה הקופאית והוא הגיש לה כמה שטרות בזמן שקליפסו אספה את השמלה מהדלפק בפרצוף זועם עדיין.
כשליאו הושיט את ידו כדי לקבל את העודף, ג'ני תפסה לפתע במפרק כף ידו ועפעפה בעיניה הירוקות לעברו.
"אולי תשאיר את אחותך הקטנה אצל ההורים שלכם, ואנחנו נוכל ללכת לבלות קצת? יש בית קפה ממש פה-" היא התחילה בפרצוף מפלרטט וידה האחרת סלסלה על קצות האצבעות את שיערה החום.
"תסלחי לי?" ליאו משך את ידו ממנה, "את רואה טוב?".
לליאו היה פרץ גדילה מטורף בקיץ האחרון, וזה שהוא גבוה מקליפסו בשלושה ראשים לא אומר שהיא... אחותו הקטנה.
"סליחה, מותק, אבל זאת החברה שלי," ליאו הניח יד על מותנה של קליפסו ומשך אותה איתו צעד לאחור, "אז תיזהרי באיך שאת מדברת".
"אתה .. יוצא עם .. זאת?" ג'ני עטתה פרצוף נגעל.
"סליחה?" ליאו כמעט צעק, "תחזרי בך, ומהר".
ג'ני שילבה ידיים, "לא, זוהי זכותי ואני אגיד מה שאני רוצה".
ליאו האדים מכעס ופסע צעד קדימה, "את- שלא תעזי-- קליפסו היא--".
קליפסו הניחה יד על זרועו ואמרה בקול רך, "עזוב, ליאו, זה בסדר, היא לא שווה את העצבים שלך".
ליאו נשם נשימה עמוקה וניסה להירגע, בשביל קליפסו.
קליפסו העבירה את היד למותניו והובילה אותו מחוץ לחנות.
הם התיישבו שוב באחד הספסלים וליאו נאנח וטמן את ראשו בכפות ידיו.
"אני מצטער קלי, הייתי טיפש, הייתי צריך להחטיף לה איזה אגרוף ברגע הראשון שהיא אפילו העזה לדבר עלייך-".
"זה בסדר, לי, הכל בסדר, אתה... הגנת עלינו. על מערכת היחסים שלנו. הגנת... עליי," היא הסמיקה.
"ברור," הוא אמר והתקרב אליה, מחבק אותה בידו, "תמיד".
הם ישבו, מחובקים, על ספסל, בקניון המתרוקן לאיטו.
ידו של ליאו ליטפה בעדינות את גבה של קליפסו והיא עצמה עיניים, מתמסרת למגעו.
ורק הם היו שם באמת, זוג מאושרים ששום דבר לא יעצור אותם.
"אני אוהבת אותך," היא מלמלה אליו בשקט.
היא כעסה עדיין על ג'ני המגעילה, אבל היא ידעה שתמיד ליאו יהיה שם בשבילה. תמיד. והוא תמיד יישאר לצידה. כמו שהיא לנצח תאהב אותו.
"אני אוהב אותך, קלי," הוא הרים את סנטרה בידו ונישק אותה ברכות, וזה כל מה שהיא הייתה יכולה לבקש.

***

זה טיפה ארוך אבל זה דביק ואני אוהבת את זה♥️
אם קראתם עד פה תכתבו לי, אני סקרנית לדעת אם זה וואנשוט ארוך מדי, או שזה בסדר לעשות כאלה ואף ארוכים יותר...🤧

מקווה שנהניתן,
ומחכה לתגובות✨