השבעה- סיפורי מחנה ✨

פרסבת' יוצאים לסרט💙

כשאנבת' ואני יוצאים לסרט בעולם בני האדם, היא לא רגועה. כלומר, לא רגועה יותר מהרגיל.
*אנחנו נכנסים, עומדים בתור*
כרטיסן: כרטיסים?
אנבת': הוא נראה כמו מפלצת בתחפושת, לא?
*שולפת את הפגיון שלה ומנסה לשסף אותו בארד שמיימי*
כרטיסן: *מצמוץ* גבירתי, זה לא כרטיס. זה מזלג.
אנבת': מזלג? אני אראה לך מה זה מזלג-
אני: אנבת', בואי נירגע.
אני מניח לה יד על הכתף ומוציא את הכרטיסים מהכיס.
כרטיסן: תודה ושתהיה לכם צפייה מהנה.
*קונים פופקורן לפני הסרט*
"אנבת', רוצה שוקולד?" אני מצביע על מבחר נשנושים.
"כתוב פה מדוזה!" היא צורחת ומצביעה על אחד מהשוקולדים שמעוטר בסלסולי נחשים על העטיפה הירוקה.
"בשם זאוס, אנבת', תירגעי, אנשים מסתכלים!" בדרך כלל אני זה שעושה בושות ואנבת' זאת שסובלת. עכשיו אני מרגיש בבייביסיטר, "זאת בסך הכל חברת ממתקים," אני מסביר לה באורך-רוח.
*אנחנו מתקדמים למקומות שלנו*
"אני מדמיינת, או שאני רואה את שק-צמר?" היא מצמצמת עיניים.
"אנבת', זאת בסך הכל בובת פרווה," אני מנסה להגיד.
"גרובר!" היא צורחת ומנופפת בידה.
אני מניח יד על גבה ומוביל אותה לכיסא, "אנבת', תשבי. הסרט מתחיל".
*מתיישבים*
*לאנבת' נשפך הפופקורן*
נער חביב וג'ינג'י מתכופף כדי לסייע לה להרים.
אני: *מבט רושף* "שלא תעז להתקרב אליה...". אף אחד לא יתקרב לאנבת'. אף בחור.
"ידעתי שיש פה מפלצות!!" אנבת' צורחת ומנסה לשסף את הנער התמים והמסכן.
הוא בורח באימה מצרחותיה ויוצא מהאולם.
"גברת, תורידי את המניפה, את מסתירה!" אמר אחד מהצופים.
"אני אראה לך מה זאת מניפה, בוא אני אנפנף אותך לטרטרוס, מפלצת-" ניסתה אנבת'.
הנחתי יד על פיה והושבתי אותה, "אנבת'," ניסיתי לומר בקול שקול, "אין פה מפלצות, תירגעי," דיברתי בשקט.
היא נרגעה לאט.
שחררתי את היד מפיה.
"יופי. עכשיו בואי נראה את הסרט".
"על מה אתם מסתכלים?" היא הביטה פתאום במבט חודר בכמה אנשים שבהו בנו בתדהמה.
"כלום." כולם הסבו מבט, מתחמקים מההבעה הרצחנית שלה.
אני: *מבט כזה של 'איטס מיי גירלפרינד'😎*
*בזמן הסרט, ספיידרמן מופיע על המסך*
"אעאעאע!" היא צווחת בחרדה ועומדת על הכיסא, "פרסי! תיקח אותו ממני! איך אתה מעז לקחת אותי לסרט של עכבישים! בשם האלים, יש לו קורים בגודל של טיטאניק!".
"לא להזכיר לי את טיטאניק!" אני מצווה. היום שבו ראיתי את הסרט הזה היה היום שאבא שלי (פוסידון, לא פול -_-) קיבל הכי הרבה שיחות איריס-נט מאחד ממאות ילדיו. מסכנה איריס, היא קישרה ביני לבין האוקיינוס בערך 20 פעמים לפני שנרגעתי.
"עכביש!" היא ממשיכה לצרוח.
כולם בוהים בנו בתדהמה. חלק בכעס על ההפרעה.
אני לוקח את ידה של אנבת' ואנחנו יוצאים במהירות, היא עדיין חרדה.
"תודה, שלום, להתראות!" אני אומר לכרטיסן המופתע שמנופף לשלום באינסטנקטיביות.
אנבת' נרגעה לאט, אבל עדיין מלמלה בחרדה 'עכביש. בשם האלים, עכביש'.
עצרתי מונית וחזרנו ללונג איילנד.

המסקנה היחידה מהדייט הזה:
דייטים עם אנבת' זה רק במוזיאון.