השבעה- סיפורי מחנה ✨

It all started with Penguin - Frank and Hazel💛

פרנק התכווץ בפינתו על הספה בביתן האדס כשרעם עז נוסף נשמע.
"איזו סופה יש בחוץ, אתה לא תאמין, וגם- פרנק, מה קרה?" הייזל נכנסה לביתן, ספוגת מים, והביטה בתמיהה בפרנק המכורבל בשמיכת פרווה בקצה הספה.
"ה- הייזל," הוא מלמל, "היי," ניסה להגיד, אבל רעם חזק קטע את דבריו והוא התכווץ במקומו שוב.
"מה קרה?" היא ניגשה אליו בדאגה, בעודה מייבשת את שיערה המתולתל במגבת.
"אני רק..." רעם נוסף נשמע והוא פלט יבבה שקטה.
עיניה של הייזל הבזיקו בהבנה כשהוא התכווץ בתוך עצמו שוב.
"אוי, פרנק..." הייזל חייכה ברוך, "אתה מפחד מרעמים?".
פרנק הסמיק, "זה לא ממש פחד... אבל..." הוא היסס לרגע, "כן, משהו כזה".
יופי, עכשיו הוא ייצא טיפש ורכרוכי בעיני בת זוגתו.
אבל הייזל רק צחקה והתקרבה אליו עוד, "זה מתוק".
פרנק נראה מבולבל.
"אתה מתוק." היא התיישבה לידו וניסתה להסביר, "אתה יכול להפוך לכל חיה שתרצה, אתה יכול לרסק דברים בידיך החשופות, אתה נראה מאיים בפני אנשים אחדים, אתה חזק וגדול ו... ואתה מפחד מרעמים?".
פרנק האדים עוד יותר.
"וגם זה מתוק," הייזל הסיטה מעט את שמיכת הפרווה וחשפה את פיג'מת הפינגווין הכחלחלה שלו.
תוך דקה קלה, פרנק חצה את שיא העולם בסומק-מבוכה.
"זה טיפשי," הוא ניסה להתכסות שוב בשמיכה, להסתיר את הפיג'מה.
"לא, זה מקסים!" אמרה הייזל והנידה בראשה.
פרנק נאנח, איך יוכל לעשות משהו כנגד רצונה?
"יש לי רעיון!" הייזל נעלמה בחדר האמבטיה.
תוך דקות ספורות היא חזרה, לבושה בפיג'מה תואמת של פינגווין, שלה בגוון ורוד.
פרנק התחיל לחייך.
היא הכינה שתי כוסות שוקו חם והוסיפה מעל מרשמלו, בדיוק כמו שפרנק אוהב.
ואז היא התקרבה אליו עם הספלים, והתיישבה לצידו, נכנסת לשמיכה איתו, מתכרבלת בחום גופו.
הם לגמו בשקט, נהנים זו מחברת האחר, מביטים בחלון.
"הייזל.." לחש פרנק.
"מה?" היא הרימה אליו חיוך.
"זה... לא... נראה מטופש בעינייך?" בעיניו עלה חשש.
הייזל הניחה את הספל בצד וחיבקה אותו בחוזקה, "ממש לא!".
פרנק נאנח בהקלה.
"אתה חזק ואמיץ וגיבור, אבל לכל אחד יש את הפחדים שלו. וכשאתה מפחד או דואג אתה נהיה אפילו יותר חמוד מהרגיל," היא קברה את ראשה בשקע שבין ראשו לצווארו, "ואתה תמיד חמוד".
הוא חייך עכשיו חיוך אמיתי ושלם לגמרי, "גם את לא רעה," גיחך.
"היי!" היא חבטה בכתפו בשובבות.
"בסדר, בסדר, מה שתגידי," גלגל עיניים וצחקק כשהיא ניסתה לחבוט בו.
"את יודעת שזה לא מכאיב לי, נכון?" הוא לגלג עליה בחיוך.
היא קטעה אותו בנשיקה רכה על שפתיו והוא לא יכל לסרב.
כשהיא התנתקה בחיוך שחצני הוא נאנח, "בסדר, ניצחת, את מדהימה".
היא חייכה ביהירות ותוך שנייה נכנעה לצחוק שבעבע בה.
הם צחקו ככה, סתם, עד שכאבה להם הבטן.
ואז ישבו זה לצד זה, מכורבלים בשמיכה על הספה, שותים את שארית השוקו ומביטים בשמיים הכהים שבחוץ, מאזינים לקולות הערב החלושים.
מי שהפריע לרגע הקסום הזה היה לא אחר מאשר ליאו ואלדס.
"שלום-שלום לזוג הפינגוונים!" הוא זינק על הספה ושפך את ספל השוקו של הייזל על פרנק.
"איך נכנסת?" שאל פרנק, עצבני במקצת, בעיקר כי כולו שוקו עכשיו. הייזל בינתיים ניקתה את הספה בזהירות, מנסה לעזור גם לפרנק המתוסכל.
"הממ, הדלת הייתה פתוחה," משך ליאו בכתפיו, "מה אתם עושים? אפשר להצטרף? מתכרבלים עכשיו? כי אני פחות מעוניין. מה אם נעשה מדורה?" ליאו -כראוי לליאו- דיבר במהירות ובשטף, לא נותן להייזל או לפרנק להשחיל מילה.
"אממ, לא." קבעה הייזל, "בפעם הקודמת שעשינו מדורה-".
"כן, כן, אני יודע. שרפתי את ביתן פוסידון... אבל אני כבר לא שורף ביתנים אקראיים בלי סיבה! אני הרבה יותר בוגר! זה היה מזמן!" ליאו ניסה לשכנע.
"זה היה שלשום." אמרה הייזל בחדות.
"את יודעת כמה אני משתנה ביומיים?" הזעיף ליאו פנים.
הייזל הנידה בראשה, "אולי נעשה הפעם משהו אחר?".
ליאו חשב לרגע, והייזל התיישבה שוב לצד פרנק לאחר שגמרה לנקות את הכתמים כמה שאפשר.
"אמת או חובה?" פרצופו של ליאו היה ערמומי.
פרנק פער עיניים באימה.
הייזל נאנחה, "זה עדיף ממדורה, פרנק..." שידלה.
פרנק הנהן באיטיות, עדיין חרד.
"אני אלך לקרוא לכולם!" ליאו התלהב ויצא מהבית בריצה.
הייזל התכרבלה בפרנק, והוא הרים את סנטרה ונישק אותה בעדינות.
"צריך להתפלל לאלים שנשרוד את זה," נאנח פרנק, "ליאו הולך לעשות לנו חיים קשים".
הייזל הנהנה בהסכמה, "הבחור לא מתפשר".
וכך, הם המתינו לגזר-דין-המוות שלהם, מנצלים את רגעי השקט האחרונים להתכרבלות משותפת.

***
אזזז
וואנשוט קצר ומקסים על פרייזל❤️
יכול להיות שאמשיך אותו לפאנפיק של אמת או חובה (יש מלא כאלה, אבל עדיין לא עשיתי אז תנו לי להתלהב) בגרסת החצוים, אבל אתם כבר מכירים את הסניליות וחוסר המוטיבציה שלי אז לא בטוח.
בקיצור, מקווה שנהניתם,
((פרייזל-פרייזל-פרייזל😍😍))
ומחכה לתגובות, הערות, וכל מה שתרצו❤️
צ'או✨