השבעה- סיפורי מחנה ✨

Happy birthday to Percy~

Happy birthday to Percy~
יום הולדת שמח לפרסי~
18 באוגוסט ^•^
~~~

"היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת ל-פ-ר-סי!" אנבת', גרובר וטייסון זייפו במקהלה כשפרסי נכנס לביתן, עיניו פעורות.
"אתם הלהקה הכי גרועה בעולם," צחק פרסי וסגר את דלת הביתן מאחוריו.
"אוי, מוח אצה!" אנבת' חבטה בעורפו בעדינות.
"אני צוחק, אתם מדהימים," הוא חייך אליהם, מביט סביב בביתן המקושט.
"מוצא חן בעיניך?" חייכה אנבת' כשהוא הנהן בהתלהבות.
טייסון מחץ אותו בחיבוק, "מזל טוב, אח גדול!".
גרובר מחה דמעה, "אתה גדל כל כך מהר," הוא קינח את אפו בתרועת חצוצרה.
"אוי, אתה מגזים," גיחך פרסי, "אני בסך הכל בן 18".
אנבת' סקרה את פרסי קצרות וחייכה. יכול להיות שהיא קצת הסמיקה.
"מה?" הוא דרש בעיניים מצומצמות.
הוא בסך הכל לבש ג'ינס וחולצה כתומה רגילה של המחנה. למה היא הביטה בו כך?
"כלום," היא חייכה והתרחקה לרגע, שמלה אפורה מתבדרת אחריה.
פרסי גלגל עיניים בחיוך קל.
אנבת' חזרה עם כיסא כחול מקושט בבלונים למרכז החדר, בעוד טייסון יוצר מעגל מכיסאות נוספים.
פרסי התיישב בכיסאו ואנבת' התיישבה על קצה המיטה שלו, קרובה אליו.
גרובר וטייסון 'סידרו' את שולחן הקינוחים בינתיים (להלן: אכלו את כל הגומי הכחול), נותנים להם כמה דקות של פרטיות, אולי במכוון ואולי לא.
אנבת' רכנה מעט לעבר פרסי בחיוך קטן, "אז... מוח אצה...".
"הפתעה!" ליאו נכנס לביתן בקול רם, צפצפת יום הולדת כחולה תקועה בפיו.
"וברור שנכנסת חמש דקות אחרי שהודעתי לך," אנבת' גלגלה עיניים ונשענה אחורה חזרה, סומק קל ולא שגרתי מכסה את לחיה, "האפקט נקרא 'אפקט ההפתעה', לא 'הדיליי המרשים של ליאו'," היא הוסיפה כיסא למעגל.
"מצטער," ליאו פלט, "הייתי עסוק ב...דברים".
"אני זה 'דברים'," נכנסה קליפסו בחיוך ערמומי.
אנבת' וגרובר השתנקו. פרסי חייך.
ליאו חייך אל קליפסו ונשק למצחה, "זאת החברה שלי".
"יום הולדת שמח, אחי!" ג'ייסון נכנס, פייפר תלויה על זרועו ומתנה עטופה בנייר כחול בידו.
"אחי!" פרסי קם מהכיסא והחליף כיף עם ג'ייסון.
החיוכים שלהם היו נלהבים. קצת מוזרים.
בנים.
פייפר נטשה את ג'ייסון לטובת שיחה עם קליפסו, וטייסון לקח את המתנות מליאו ומג'ייסון לפינה, שם כבר חיכו כמה אריזות. רובם כחולות.
גרובר נשף בחלילי הפאן שלו בניסיון לנגן את 'היום יום הולדת', וליאו התפרע על התופים. ג'ייסון ניסה לשוחח עם פרסי על ימי ףההולדת הקודמים שלו -ללא הצלחה מרובה מכיוון הרעש- ואנבת' הסתובבה וניסתה לסדר בלונים שנפלו או לסדר את המתנות בערימה מדויקת או לסייע לפייפר במשבר מסקרה.
דפיקה קלה נשמעה על דלת הביתן, ואלמלא אוזניה החדות של אנבת', אף אחד לא היה שם לב לכך שפרנק והייזל הגיעו.
הם המנומסים האחרונים בחבורה.
הם ליטרלי דופקים בדלת, ולא פורצים דרכה כמו פראי אדם.
"מזל טוב!" הייזל אמרה בחיוך.
פרנק הניח את המתנה בצד וחיבק את פרסי חיבוק מוחץ.
פרסי חייך והכחיל מעט, "נו, כחול הוא הצבע האהוב עליי, למה לא לנצל את זה?".
ג'ייסון הבין שננטש והלך לבלות בחברת כמה מאפינס כחולים.
"יום הולדת שמח!".
ריינה נכנסה פנימה, גוררת בעקבותיה את ניקו ושולחת חיוך רחב לפרסי, "מזל טוב".
"מזל טוב," ניקו אילץ חיוך.
ריינה גלגלה עיניים וניערה אותו, "תתאפס, אדון הצללים".
ניקו חיבק את פרסי במהוסס, "מזל טוב," הוא היה קריר למגע, חיוך כמעט-בלתי-מורגש נמתח על שפתיו הדקות.
פרסי החזיר חיוך רחב וריינה טפחה על גבו של ניקו, "לא היה כל כך קשה, הא?".
ניקו גלגל עיניים והתיישב בפינה, שולח מבט זעוף לריינה.
"מה עשית לו?" שאל פרסי את ריינה, מעיף מבט קצר בניקו.
"כמה שיעורים בנימוס," ריינה חייכה בעליונות, "מאפין?".
פרסי סירב בנימוס והיא הלכה לקחת לעצמה מאפין -כחול כמובן- ולשבת ליד ניקו. אולי להוכיח אותו. שוב.
גרובר נשף חזק מדי בחלילים שלו; חלון ביתן פוסידון התנפץ.
פרנק נבהל מרעש ההתנפצות והפך ליתוש. ואז לדרקון. וריסק שולחן או שניים.
פייפר סידרה את המסקרה שלה באמבטיה.
הייזל סיפרה בדיחות שנות השמונים שאף אחד לא הבין.
ליאו העיף את מקלות התופים על העוגה.
טייסון שבר בטעות שני כיסאות. ג'ייסון חשמל בטעות את המיטה של פרסי כשישב עליה.
ריינה הטיפה לניקו בפינה, והוא מצידו שלח מבטים זועפים לכולם. פרסי ישב בכיסא היומולדת שלו, זורח. מדי פעם מדבר. מדי פעם קם לאכול ממתקים. מדי פעם קם לרקוד עם אנבת'. מדי פעם קם כדי לוודא שאף אחד לא מת.
הוא אוהב את חבריו, עם כל הטמטום. והשגעונות. והרעש. וחוסר הקליטה. והשטויות. וההרס.
וה-
הבנתם את הפואנטה.
~
החדר התמלא זוגות רוקדים -בעוד טייסון אחראי על המוזיקה וריינה ניסתה לשכנע את ניקו לרקוד איתה- ושקט החל להתפשט בביתן.
כי אחרי ערב של מוזיקה סוערת, טייסון החליט לשים את מוזיקת הוואלס הכי מתסכלת שיכל למצוא.
טוב, לפחות ליאו היה מתוסכל.
הוא רצה קצב. הוא רצה תופים. הרגליים שלו טופפו על הרצפה כשהוא וקליפסו חגו סביב עצמם בריקוד משונה.
הוא היה מתחמק איכשהו, אבל קליפסו חיבקה אותו בחוזקה -מה שהתברר כדרך ללחוש באוזנו בתוקפנות, "אם אתה תעזוב אותי בין כל הזוגות הקיטשיים האלה ותברח בגלל המוזיקה, אני אשסף לך את הגרון".
הוא צחק, "מה שתגידי, קלי".
אבל היא צדקה. גם הוא לא היה רוצה להיתקע בין כולם כאן. קיטשיים מדי. רוקדים צמוד מדי. מחייכים יותר מדי.
קליפסו גיחכה כשהוא דרך על רגלה בפעם החמישית.
"תדמיין מנגינה אחרת," ניסתה, "ריקוד אחר?".
הוא דרך על רגלה שוב.
"מצטער," מלמל.
חיוך הבזיק על פניה.
היא משכה אותו לנשיקה קצרה, "אתה יודע... אנחנו לא חייבים לרקוד...".
ליאו חייך אליה חיוך ערמומי זהה לשלה והצמיד את שפתותיהם בפתאומיות, כמעט מפיל אותה אחורה מההפתעה.
"אוי, אלים," הוא התנתק ממנה לאחר זמן מה והתנשף, "אנחנו הופכים לזוגות הקיטשיים שמתנשקים בריקוד!".
היא משכה בצווארון חולצתו והצמידה אותו אליה שוב, "לא אכפת לי," מלמלה.
"קיטשיים," מלמלה פייפר בינה לבין עצמה והביטה בליאו ובקליפסו בגאווה, "חינוך שלי".
ג'ייסון רק גלגל את עיניו ומשך אותה לרחבה, "הם לא היחידים שיודעים להיות קיטשיים".
~
אחרי עוגה, תקרית אם-אנד-אם קריטית וניפוץ עוד כמה חלונות, פרסי מצא את עצמו רוקד עם אנבת'.
הוא ראה את ג'ייסון מסחרר את פייפר. את הייזל מחבקת את פרנק. את ליאו וקליפסו מתנשקים.
המוזיקה התחלפה לסלואו איטי ופרסי חייך אל אנבת' חיוך קטן.
נדמה היה שהם יוצרים עולם שלם, בין ידיהם השלובות. כלום לא היה חשוב מחוץ למעגל הזה שיצרו.
שום דבר חוץ מעיניים אפורות וחיוך ממיס.
הוא הרגיש מאושר בעולם הקטן הזה. בעולם הזה, שלו ושל אנבת'.
"מצטערת שהכל היה כל כך... מבולגן," אנבת' התנצלה.
"הו, זאת מסיבת יום ההולדת הכי טובה בעולם!" פרסי חייך חיוך זוהר.
"באמת?" היא חייכה, "אני שמחה," היא הביטה בו מלמטה.
הוא בהה בה, פוצה את פיו לרגע, ומשתתק.
"יש משהו שאתה רוצה לומר לי, מוח אצה?" אמרה אנבת' בחיוך מתגרה. הסיטואציה הזכירה לו את יום הולדתו ה16.
"הו, כן, " הוא הביט בעיניה, משיב חיוך זהה, "אני אוהב אותך, חכמולוגית".
"גם אני, טיפשון שלי," חייכה ואחזה בידו חזק יותר.
הרגע היה מושלם. הם הביטו זה בעיניו של זו. רקדו באיטיות. פרסי לא רצה לזוז משם לעולם.
לעמוד עם אנבת', לאחוז בידה הקטנה, לחייך אליה... לנצח.
אנבת' הניחה את ראשה על חזהו של פרסי. הם רקדו בקצב משלהם. בלי קשר למנגינה שהשתנתה ברקע.
היא האזינה לפעימות ליבו שהרגיעו אותה, והם הסתובבו לאט, מחייכים בינם לבין עצמם.
ידו האחת נגעה בשיערה בעדינות, מלטפת, מסלסלת. היא עצמה עיניים. נהנית מחום גופו וממגעו בשיערה.
הוא חייך. השמלה האפורה הקיצית שלבשה הלמה אותה. במיוחד בגלל שהיא לא נוהגת ללבוש שמלות. והיה משהו מיוחד יותר בהתחשב בעובדה שהיא לבשה אותה בשבילו.
השיער שלה השתפל על כתפיה בגלים. העיניים שלה נצצו כשחייכה. הריסים שלה ליטפו את לחיה כשעצמה את עיניה.
היא כל כך יפה. הוא תהה אם היא מודעת לזה.
המוזיקה השתנתה לאט. מפרה את השלווה הקטנה שנוצרה בעולם הקטן שלהם.
עכשיו היה יותר קצב, וליאו וקליפסו קפצו על המציאה. הם רקדו בחיוך משוגע, קפצו וצחקו.
ג'ייסון הרים אותו ואת פייפר בעזרת קצת רוח והם רקדו באוויר, משתדלים לשמור על איזון.
פרנק והייזל התיישבו על הכיסאות וצפו בזוגות בחיוך, שלובי ידיים.
ריינה הצליחה לשכנע את ניקו לרקוד, והוא פשוט עמד ברחבה בלי לדעת מה לעשות, בעוד ריינה מנסה להסביר לו את הצעדים.
"זה טיפשי," היא אמרה, "ולא הייתי עושה את זה אם לא היית פה," היא נשמה עמוק, "אבל אני צריכה להקריב בשבילך הרבה דברים. כמו להשפיל את עצמי כדי שאתה סוף-סוף תתנהג כמו בן נוער נורמלי במסיבה!".
ניקו לא נראה אסיר תודה במיוחד.
פרסי סקר את הביתן ההרוס למחצה. את הקישוטים הכחולים שעכשיו כבר כמעט נפלו. את הקצפת המרוחה בכל מקום מהעוגה. העטיפות הכחולות הקרועות והמתנות שעוד לא פתח. הכיסאות בכל עבר. הזוגות שרקדו.
ואהבה וחברוּת וחיבה בצבצו שם מכל פינה. מכל מאפין שהושקעה בו אהבה. מכל בלון שתלו בשבילו. כל חבר שהגיע בשבילו. כל התכנונים שהוכנו. העיצוב. הקישוט.
בשבילו.
"תודה," לחש לאנבת' כשהרימה את ראשה להביט בו.
"תודה שנולדת," היא לחשה אליו, בוהה בעיניו הירוקות שנייה לפני שקטעה כל אפשרות שלו לענות.
לשפתיים שלו היה את הטעם הרגיל, מלח ים, אבל הפעם גם הורגשה תוספת של אם-אנד-אם וקצת עוגת קצפת כחולה.
~~

מזל טוב לפרסאוססססס💙
~טכנית השנה פרסי חוגג יומולדת 29 אבל למי אכפת~
סורי על הקיטשיות😭✨ זה חזק ממני~
^^^התמונה שם למעלה זה אחד הדברים הכי חתיכים שקיימים^^^
יום מלא בעוגיות כחולות לכולם.ן!
אוהבת3>