קפה וסיגריה

אמת או חובה

האש של המדורה חיממה את האוויר. הופתעתי לגלות את הקולות שבקעו מגרונם של שני לוחמים שהצטרפו לישיבה.
״את אומרת נגמרו המשחקים, נמאסו עלייך כל החבר׳ה במועדונים.״ יאיר, אחד הלוחמים התחיל לשיר בזמן שרועי ליווה אותו בגיטרה. שירה הסתכלה על רועי בעיניים מהופנטות ולרגע אחד, כשהוציא את עיניו מהגיטרה הוא נתקל במבטה של שירה - והיא מיהרה למצוא מישהו אחר לבחון. צחקתי ומיהרתי לתת מבט משועשע לעבר שירה, אשר הסמיקה. אני בטוחה שהיא מודה לאלוקים על כך שחשוך מספיק בשביל שאף אחד חוץ ממני לא יוכל לראות את הגוון האדום שחימם את פניה.

״המפקד!״ אחת הבנות צעקה ונופפה את ידה בשביל שישים לב ויתקרב לעברם, ואכן זה מה שעשה. ״אנחנו עושים ערב גיבוש, אתה רוצה להצטרף?״ אחד הבנים שאל והושיט לעבר מתאו מרשמלו שרוף.
הוא הניד לשלילה, אך הבחורה שאתו - התברר שהיא מפקדת של כיתה 6 - קפצה והניחה עליו את ידה. ״יש אוכל חינם, בטח שאנחנו רוצים.״ היא לקחה את המרשמלו והתפנקה.
העברתי עליה מבט לכמה שניות, בוחנת אותה, היא יפה, יש לה שיער חום ועיניים חומות בצבע דבש. מעל לשפה העליונה שלה יש נקודת חן קטנה שמוסיפה לה חן. נו אז מה אם היא יפה, חשבתי. יופי זה לא הכול בחיים.

אותה המפקדת שעכשיו מחזיקה מרשמלו שרוף בידה, חצי אכול, הצטרפה למעגל וכשסיימה להתמקם הושיטה למתאו את ידה ומשכה אותו כלפי מטה. בלעתי רוק שבכלל לא ידעתי שהתגבש, במורד גרוני. אני שונאת אותו. ואני שונאת אותה. אצבעותיה שיחקו על המכנס של מתאו. אל תגעי בו! רציתי לצרוח לה, אבל שתקתי. הוא כולה בחור שהכרתי בבר השכונתי. שדחה אותי. יש עוד מיליון כמוהו. אבל לא יכולתי להשתחרר מהמילים שלו באותו הערב. אני צריכה למצוא פורקן, כל דבר.

השירים הופסקו אחרי כמה דקות והשקט תפס מקום.
״רוצים לשחק אמת או חובה?״ אחד הבנים הציע, משחק עם בקבוק קולה שנשאר ריק. המעגל היה יחסית צפוף וקטן, כך שהיה חמים ונוח.
״כן! רעיון טוב.״ שירה הריעה, ומי שהגה את הרעיון חייך בניצחון. ״אתם מוזמנים להישאר, אבל כאן אתם לא המפקדים שלנו. אם אתם רוצים מזון, תצטרכו לשמור סוד.״ רועי שניגן בגיטרה, החל לדבר. מתאו בא לענות, אך אביה - המפקדת שאכלה את המרשמלו ענתה במקומו. ״אין בעיה.״
הבקבוק הסתובב ונפל על שירה. ״אמת או חובה?״ אחת הבנות שאלה, ושירה בתגובה צחקה ואמרה ׳אמת׳.
״אמת שאת דלוקה על מישהו מהמעגל?״ היא המשיכה, ושירה הנהנה והסמיקה.
״נו באמת, המשחק הזה כל כך ילדותי.״ מלמלתי וגלגלתי את עיניי. סובבתי את הבקבוק כדי שלא ישאלו את שירה עוד שאלות שיביכו אותה. היא לחשה לי לאוזן תודה. חייכתי אליה קלות בזווית קטנה והיא חזרה להתבונן ברועי, רק שהפעם היא תפסה אותו מתבונן בה. ואף אחד מהם לא ניתק את מבטו מהאחר.
״אריאל,״ הבקבוק נפל עליה ואחד הבנים החל לומר. ״אמת או חובה?״״חובה.״
״אמרת שהמשחק הזה ילדותי, אז ניקח את זה לרמה אחרת. חובה עלייך לנשק את הגבר שאת חושבת שנראה הכי טוב במעגל. אבל לא פיקה, נשיקה אמתית.״ הוא ציווה, נאנחתי וגלגלתי עיניים. ניסיתי לא להסתכל בצורה אוטומטית לעברו של מתאו. פחדתי שאם אסתכל עליו, זה יהיה ברור שקורה משהו בינינו. וחוץ מזה, הרגשתי איך הוא מתבונן בי. מחכה לראות מה אני הולכת לעשות.״את לא חייבת לעשות את זה, אל תקשיבי לו.״ שירה לחשה לה, אבל אני עומדת במילים שלי ולא מפחדת מחובה קטנה.