דברים שקראתי על המולטיוורס

יקומים מקבילים

קיומם של יקומים אחרים אינו רק לחם חוקו של המדע הבדיוני; תצפיות קוסמולוגיות מצביעות בכיוונם

מאת מקס טגמארק

האם יש אי שם עותק שלך, הקורא עכשיו את המאמר הזה? מישהו שאינו אתה, ובכל זאת הוא חי בכוכב לכת ששמו ארץ, ובו הרים ערפיליים, שדות מוריקים וערים רחבות ממדים, במערכת שמש שיש בה עוד שמונה כוכבי לכת? חיי האיש הזה היו זהים לחייך עד כה מכל בחינה שהיא, אבל עכשיו, אולי הוא מניח מידיו את המאמר בלא שהשלים את קריאתו, בעוד אתה ממשיך לקרוא.
המחשבה על קיומו של אני שני כזה נראית משונה ובלתי מתקבלת על הדעת, אבל מסתבר שפשוט נצטרך להשלים עמה, מפני שהיא נהנית מתמיכתן של תצפיות אסטרונומיות. הדגם הקוסמולוגי הפשוט והנפוץ ביותר כיום מנבא כי יש לך תאום בגלקסיה שמרחקה ממך הוא 10 בחזקת 1028מטרים. מרחק זה גדול עד כדי כך שאפילו אי אפשר לכנותו "אסטרונומי", אבל אין זה גורע במאומה מממשותו של אותו כפיל שלך. אומדן המרחק מבוסס על הסתברות פשוטה, ואפילו אינו נזקק להנחות ספקולטיביות מן הפיזיקה המודרנית, מלבד זה שהמרחב הוא אינסופי בגודלו (או לפחות גדול די הצורך) ושהחומר מפוזר בו באופן כמעט אחיד, כפי שאכן מראות התצפיות. במרחב אינסופי, אפילו האירועים שסבירותם זעומה ביותר חייבים להתרחש אי שם. מספר כוכבי הלכת המיושבים הוא אינסופי, וביניהם יש לא רק אחד, אלא אינסוף כוכבי לכת שבהם תושב הנראה כמוך, נושא את שמך וזוכר את זיכרונותיך, תושבים המגשימים במהלך חייהם כל צירוף אפשרי של הבחירות שניצבו לפניך במהלך חייך.

יש לשער שלעולם לא נזכה לראות מישהו מכפילינו אלה. המרחק הגדול ביותר שאנו יכולים להשיג בתצפיותינו הוא המרחק שהספיק האור לעבור במשך 14 מיליארדי השנים שעברו מאז שהחלה התפשטות המפץ הגדול. הגופים הרחוקים ביותר שאנו מסוגלים לראות כיום נמצאים בערך 1026 ' 4 מטר מאתנו – מרחק זה מגדיר את היקום הנצפה, שיש המכנים אותו נפח האבל (Hubble volume) שלנו, נפח האופק שלנו, או בפשטות היקום שלנו. בדומה ליקומנו, יקומיהם של הכפילים שלנו הם כדורים בגודל שווה סביב עולמותיהם. זוהי הדוגמה הפשוטה והמובהקת ביותר ליקומים מקבילים. כל יקום אינו אלא חלק קטן מ"רב-יקום" (multiverse) הרבה יותר גדול.

מעצם ההגדרה הזאת של "יקום", היה אפשר לצפות שמושג הרב-יקום יישאר לנצח בתחום המטאפיזיקה. אבל הקו המפריד בין פיזיקה לבין מטאפיזיקה מוגדר על פי השאלה, האם תיאוריה ניתנת לבדיקה בדרך הניסוי, ולא על פי השאלה האם התיאוריה נראית משונה, או עוסקת בישויות שאין כל אפשרות לצפות בהן. גבולות הפיזיקה הולכים ומתרחבים בהתמדה, וחובקים מושגים יותר ויותר מופשטים (שנחשבו מטאפיזיים בעבר), כמו ארץ כדורית, שדות אלקטרומגנטיים בלתי נראים, האטת זמן במהירויות גבוהות, סופרפוזיציות קוואנטיות, מרחב מעוקם וחורים שחורים. במרוצת השנים האחרונות הצטרף לרשימה זו מושג הרב-יקום. הוא מעוגן בתיאוריות בדוקות ומנוסות כמו תורת היחסות ומכניקת הקוואנטים, והוא עומד בשתי אמות המידה הבסיסיות של המדע האמפירי: הוא מפיק ניבויים, ואפשר להפריכו. מדענים דנים בארבעה סוגים נבדלים, לא פחות, של יקומים מקבילים. שאלת המפתח אינה עוסקת בעצם קיומו של רב-יקום, אלא במספר דרגותיו.