נקודת מבט ג׳אנגקוק:
״ג׳אנגקוק!!״ ג׳יהופ צעק ונכנס מהר לחדר שלי במחלקה. ״מה קרה?״ שאלתי עוזב את הספר שקראתי בצד בכל זאת זמן חופשי. ״המטופל בחדר 301 התעורר מהקומה אחרי 10 שנים!״
הוא אמר והסתכלתי עליו מופתע. ״מה!!״ צעקתי קם מהר מהכיסא ויצאנו מהחדר הולכים לחדר של המטופל רואים כמה רופאים מחוץ לחדר מסתכלים עליו מהחלון.
״מה קורה כאן?״ שאלתי ״ישר שנכנסנו אליו הוא התחיל לצרוח״ ג׳ף אמר לי והנהנתי ״אתם יכולים ללכת עכשיו אנחנו נטפל בו״ ג׳יהופ אמר ״ולא לקרוא למשפחה שלו בנתיים״ אמרתי והם הנהנו והלכו.
״ג׳יהופ לך תביא לו משהו לאכול אני אנסה לדבר איתו״ אמרתי והוא הנהן והלך ופתחתי את הדלת והבחור הסתכל עלי ישר ״לך מכאן!!״ הוא צעק והתחיל לרעוד ״אי אי אי תרגע אני רופא אני לא עומד לפגוע בך!״
אמרתי מתקרב אליו לאט לאט ״ לא להתקרב!!״ הוא צעק וישבתי לידו על המיטה ״אתה מוכן פאקינג להירגע כבר?!״ צעקתי והוא נקפא. ״א-אה סליחה לא התכוונתי לצעוק..״
אמרתי נאנח. ״ז-זה בסדר אני מצטער אני פשוט לא מבין מה אני עושה כאן ו-ואני מרגיש שהגוף שלי שונה״ הוא אמר והנהנתי ״זה בסדר אני אסביר לך הכל״
אמרתי והוא הנהן והדלת נפתחה ״תודה הובי״ אמרתי ולקחתי את המגש אוכל והוא יצא משאיר אותי ואת המטופל לבד ״אתה בטח רעב״ אמרתי והוא הנהן מהר והתחיל לאכול.
״איך קוראים לך?״ שאלתי ״טאהיונג״ הוא אמר ״אוקי טאהיונג קוראים לי ג׳אנגקוק מהיום אני אהיה הרופא שלך״ אמרתי והוא הרים את המבט שלו אלי ״מה אני עושה כאן?״
הוא שאל ״אני אביא את המסמכים שלך מהרופא שהיה לך אוקי בנתיים תאכל״ אמרתי מניח את היד שלי על הכתף שלו והוא רעד ״הכל טוב?״ שאלתי ״א-אני לא יודע אני לא זוכר כלום״
הוא אמר והנהנתי ״דקה אני חוזר״ אמרתי והוא המשיך לאכול ויצאתי מהחדר שלו הולך לרוינה. ״היי נסיך מה מביא אותך אלי״ ״את יכולה לבדוק בשבילי מי היה המטפל של המטופל ב301?״ שאלתי והיא בדקה במחשב.
״קוין״ היא אמרה ונאנחתי ״דווקא המעצבן הזה״ אמרתי והיא צחקה ״אני מניחה״ היא אמרה ״אוקי תודה״ אמרתי ״מתי שתרצה״ אמרה והלכתי לחדר של קוין ופתחתי את הדלת רואה אותו שוכב עם אחת האחיות.
״שמעת על לדפוק ג׳ון??״ הוא שאל וחייכתי חיוך מזוייף ״לא מה זה?״ שאלתי הולך למגירת המטופלים שלו ״מה אתה מחפש?״ ״לא עיניינך״ אמרתי מוציא את התיקיה של טאהיונג ״תמשיכו במה שעשיתם ביי״
אמרתי יוצא משם והולך לחדר של טאהיונג ושומע משם צעקות ורצתי מהר ״מה לעזעזל קורה כאן?!״ צעקתי רואה את הרופאים מחזיקים את טאהיונג דבוק למיטה.
״היה לו סכין ביד הוא ניסה לחתוך את עצמו!״ הם אמרו וטאהיונג נאנח ״טיפשים אני הייתי צריך לחתוך את הבשר בצלחת!!״ הוא צעק וניסיתי שלא לצחוק.
״אה..״ הם אמרו ״עזבו אותו וצאו מכאן״ אמרתי והם הנהנו ויצאו מהר ״אתה בסדר?״ שאלתי והוא התיישר ״כן אתה עובד עם בני זונות״ הוא אמר וחייכתי יושב על הכיסא ליד המיטה שלו.
״תמשיך לאכול״ אמרתי והוא הנהן ופתחתי את התיק האישי שלו. ׳עכשיו הכל מובן לי׳. ״טאהיונג״ ״אה?״ ״אתה לא זוכר שום דבר מהעבר שלך?״ שאלתי ״רק את השם שלי״ הוא ענה והנהנתי.
״אתה איבדת את הזיכרון שלך לפני 10 שנים״ אמרתי והוא הסתכל עלי בהלם ״אני כאן כבר 10 שנים?!״ הוא צעק והתחיל לנשום כבד ״טאהיונג?״ ״טאהיונג אתה בסדר??״
שאלתי מהר ״א-אני קשה לי לנשום!״ הוא אמר וקמתי מהר מזיז את האוכל משעין אותו עלי ״ששש תנשום תנשום!״ אמרתי והוא החזיק אותי חזק ״אתה בסדר טאהיונג אתה בסדר..״
לחשתי לו והוא לאט לאט התחיל להירגע. ״הכל טוב?״ שאלתי והוא הרים את הראש ממני ״א-אני הייתי בקומה 10 שנים וגם איבדתי את הזיכרון שלי״ הוא אמר וישבתי לידו.
״זה בסדר הכל יהיה טוב אני אעזור לך להחזיר את הזיכרון שלך״ ״אתה מבטיח?״ ״כן״ אמרתי והוא הנהן והסתכלתי שוב בתיק האישי שלו. ״היית בן 15 שזה קרה״ אמרתי.
״אני בן 25??״ הוא צעק וניסה לקום ״תיזהר לא עמדת הרבה זמן אתה תתעלף!״ אמרתי מחזיק אותו ״אני רוצה לראות בשירותים איך אני נראה״ הוא אמר והנהנתי מרים אותו לוקח אותו לשירותים.
״ו-וואו״ הוא אמר מסתכל במראה ומלטף את הפנים שלו ״אם זה לא הייתי אני הייתי מתאהב עכשיו״ הוא אמר וחייכתי ״יש לך יופי מיוחד״ אמרתי והוא חייך אלי מהמראה.
״אני אשאיר אותך קצת לבד תכיר את הגוף שלך קצת״ אמרתי והוא הנהן ״אתה זוכר איך ללכת נכון?״ שאלתי והוא צחק ״כן אל תדאג אני לא נולדתי עכשיו״ הוא אמר והנהנתי יוצא מהשירותים.
()()()()()
היי חברה התגעגעתי לכתיבה אז התחלתי סיפור חדש ואני מקווה שתואהבו אותו אוהבת אותכם! תגיבו מה חשבתם על הפרק הראשון. 💙
YOU ARE READING
You are my saver
Romance{ הושלם } ״א-אני הייתי בקומה 10 שנים וגם איבדתי את הזיכרון שלי״ הוא אמר וישבתי לידו. ״זה בסדר הכל יהיה טוב אני אעזור לך להחזיר את הזיכרון שלך״ ״אתה מבטיח?״ ״כן״. היי כולם התגעגעתי מקווה שתואהבו את הסיפור החדש שלי ואני אשמח גם לראות מה אתם חושבים עלי...
