נקודת מבט טאהיונג:
קמתי מהר שהרגשתי שאני עומד להוציא את כל מה שאכלתי אתמול ורצתי לשירותים. ישבתי על הרצפה והתקופפתי לאסלה מוציא את כל מה שיש לי וירדו לי דמעות.
״אני לא אוהב להקיא!״ אמרתי בוכה והרבצתי לאסלה ״טאה הכל טוב??״ ג׳אנגקוק בא והתקופף אלי והיה לי עוד להקיא והתקופפתי שוב לאסלה מוציא עוד קיא מהגרון.
״פאק״ הוא אמר תופח על הגב שלי ״תוציא הכל תוציא אל תפחד אני איתך״ הוא אמר והמשכתי להקיא עד שכבר לא היה לי ונשענתי על הקיר מתקפל בתוך עצמי.
״טאה בוא תשטוף פנים..״ ״מה קרה לי?״ שאלתי והוא ישב לידי על הרצפה ״שתית יותר מידי אתמול אלכוהול״ ״א-אבל אני לא שותה בחיים לא שתיתי״ אמרתי והוא הסתכל עלי מבולבל.
״מה אבל אתה היית שיכור אתמול אתה לא זוכר כלום?״ הוא שאל ושמתי יד על הראש והנהנתי לשלילה ״זה בגלל האלכוהול הוא אמר וניסיתי להיזכר ממה שהיה אתמול והעיניים שלי נפתחו יותר.
״ה-הוא ניסה לאנוס אותי!!״ אמרתי בבהלה מתחיל לבכות והוא החזיק לי את היד מצמיד אותי לחזה שלו ״ששש אתה בסדר עכשיו הוא לא עשה לך כלום!״ הוא אמר.
״ה-הוא אמר שזה מים אבל זה לא היה!״ אמרתי והוא ניתק את החיבוק ״מה אמרת עכשיו?״ ״הבחור הזה אמר שזה מים והוא הביא לי כי הייתי צמא אבל עכשיו אני מבין למה היה לזה טעם מר״
אמרתי והוא נאנח נשען על הקיר לידי. ״אני כל כך מטומטם איך לא הבנתי את זה קודם!״ הוא אמר והסתובבתי אליו ״למה אתה מתכוון?״ שאלתי ״שום דבר זה לא משנה בוא נקום״
הוא אמר והקים אותי והתקפלתי ״הבטן כואבת לי!״ אמרתי והוא החזיק אותי ״תיכנס למקלחת עם מים חמים זה יעשה לך טוב״ הוא אמר והנהנתי ״אתה צריך שאני אשאר איתך?״
הוא שאל והנהנתי לשלילה ״אוקי אז אחרי שתסיים תבוא לסלון אני אכין ארוחת בוקר״ אמרתי והוא הנהן ויצאתי מהשירותים הולך למטבח.
אחרי כמה זמן טאהיונג ירד במדרגות אחרי שסיים להתקלח וישב ליד השולחן. ״איך אתה מרגיש?״ שאלתי ״לא טוב״ הוא אמר והנהנתי ״תשב על הספה אני אביא לך לשם את המרק״
אמרתי והוא הנהן הולך לספה ומזגתי לו מהמרק בצלוחית הולך אליו ״לאט לאט זה חם״ אמרתי שם עליו את המגש. ״למה אתה לא אוכל?״ הוא שאל ״אני כבר אוכל אחר כך אני צריך לזוז לעבודה״
אמרתי והוא הנהן. ״התקשרתי כבר לג׳ימין הוא יבוא לשמור עלייך עד שאני אבוא ואם יש בעיות תתקשר אלי אוקי?״ אמרתי ״אוקי״ הוא ענה וחייכתי קם מהספה ויוצא מהבית סוגר את הדלת אחרי והטלפון שלי צילצל.
״הלו טום?״ ״קוק תגיע מהר יש ניתוח חירום״ הוא אמר ומיהרתי מהר למכונית ״10 דקות אני שם!״ אמרתי מנתק את השיחה ונוסע מהר.
הגעתי לבית חולים ויצאתי מהמכונית נכנס לבניין רואה את טום ויונגי רצים עם המטופל לניתוח חירום. רצתי אחריהם נכנס איתם שם את הבגדים מהר ונכנס לניתוח.
״מה קרה למטופל?״ שאלתי שם את הכפפות ״קרוב ללב איבד הרבה דם״ נאמג׳ון אמר והנהנתי. הניתוח היה ממש קשה הייתי צריך ממש להיזהר כדי לשמור על המטופל בחיים.
״עשית עבודה טובה קוק״ טום אמר וחייכתי מוריד את הכפפות ״כולנו עשינו״ אמרתי והוא חייך תופח לי את הגב והולך. ״ג׳ין מה אתה עושה כאן?״ נאמג׳ון שאל את ג׳ין שישב בספסל.
״חיכיתי לך״ הוא אמר וחייכתי ״היי ג׳ין״ ״היי קוקי״ הוא אמר וחייכתי קורץ לנאמג׳ון שבעט לי בישבן והלכתי. ״ג׳אנגקוק המנהל קורא לך״ ג׳ורג׳ אמר לי והנהנתי.
״ממתי הוא קורא למישהו?״ טום שאל והרמתי כתפיים כלא מבין והלכתי למשרד שלו דופק בדלת. ״כנס״ הוא אמר ונכנסתי. ״קראת לי?״ שאלתי והוא סימן לי לשבת וישבתי.
״ג׳אנגקוק אני שמעתי שלקחת את המטופל שקם מקומה של 10 שנים לבית שלך זה נכון?״ הוא שאל והנהנתי ״אתה יודע שאתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה״ הוא אמר עלה לי על העצבים.
״מה אתה אומר בזה בעצם?״ שאלתי נשען אחורה. ״שאתה צריך להוציא אותו מהבית שלך המשפחה שלו רוצה אותו בחזרה״ הוא אמר וגיחכתי ״אמרתי משהו מצחיק?״
הוא שאל והתקרבתי אליו ״אתה פאקינג עיוור הבחור הזה סובל בגלל המשפחה שלו ואתה פשוט רוצה להחזיר אותו אליהם?? אתה ידעת בכלל שהם הכניסו אותו לכאן??״
״אתה התחצפת אלי עכשיו??״ הוא שאל ונאנחתי ״אני לא הולך להוציא אותו מהבית שלי נקודה!״ אמרתי והוא גיחך ״אתה ככה קרוב לפיטורים אז כדי לך להירגע אדון ג׳ון״ ״אה כן?״
-
״חתיכת דביל למה היית חייב לקלל אותו עכשיו אין לך עבודה!!״ יונגי אמר לי ונאנחתי ״הוא עלה לי על העצבים״ ״למה מה הוא אמר?״ ״שאני צריך להוציא את טאהיונג מהבית שלי״
אמרתי והוא הנהן ״ולמה לא רצית לעשות את זה?״ ״כי המשפחה שלו תפגע בו שוב ואני לא אתן לזה לקרות״ אמרתי והוא חייך ״זאת הסיבה היחידה?״ הוא שאל ונאנחתי
״מה אתה רומז?״ ״שאולי אתה מחבב את טאהיונג״ הוא אמר וקפאתי. ״א-אה אני לא יודע אולי״ אמרתי והוא צחק ״ידעתי! למה אתה לא עושה עם זה משהו??״ הוא שאל והנהנתי לשלילה
״אני לא חושב שהוא גם זאת אומרת אנחנו לא כל כך מכירים״ אמרתי והוא העיף לי סטירה לראש ״אתה אוהב לעשות לי את זה!!״ אמרתי משפשף את המקום של הסטירה ״סליחה סליחה יא נודניק ותנסה לדבר איתו על זה״ הוא אמר
״אני אנסה תודה יונגי״ אמרתי ״בכיף תעדכן״ הוא אמר והנהנתי קם מהספסל והולך למכונית שלי ׳כן אני לא חושב שאני אצליח לדבר איתו על זה׳.
YOU ARE READING
You are my saver
Romance{ הושלם } ״א-אני הייתי בקומה 10 שנים וגם איבדתי את הזיכרון שלי״ הוא אמר וישבתי לידו. ״זה בסדר הכל יהיה טוב אני אעזור לך להחזיר את הזיכרון שלך״ ״אתה מבטיח?״ ״כן״. היי כולם התגעגעתי מקווה שתואהבו את הסיפור החדש שלי ואני אשמח גם לראות מה אתם חושבים עלי...
