פתחתי את דלת האוטו של אמי, נכנסתי לרכב וחיבקתי את אמא ״הכל יהיה בסדר״ אמרתי וחייכתי קלות..
״אני יודעת אנגל,אני יודעת״ החזירה לי עם חיוך קטן שמאחוריו מסתתר כאב גדול..
לקח לנו חצי שעה בערך.. בדרך אספנו את סבתא וסבא שלי וגם קצת כיבוד לכל מי שבא להלוויה
כל הנסיעה השענתי את ראשי כנגד החלון ושקעתי במחשבות..על ריי, על כריסטיאן אחי היחידי..
אני עדיין לא מעכלת את זה שאחי מת.
נרצח.
האח היחיד שלי. האח האהוב שלי.
הנפש התאומה שלי. החבר הכי טוב שלי.
ההפרש ביננו היה קטן וגדלנו ממש כמו תאומים.
כריסטיאן תמיד היה שם בשבילי, עזר לי בלימודים, עזר לי עם חברים, דאג לי.
מידי פעם היו לנו ריבים..במיוחד בתקופה האחרונה, עכשיו אני מבינה שהוא היה בלחץ בגלל מה שהוא היה מסובך בו... למזלי השלמנו יומיים לפני שהוא נרצח.
לפחות לא יהיה לי מצפון לכל החיים על זה שכריסטיאן נרצח כשאנחנו בריב..
לא משנה כמה רבנו, תמיד היינו משלימים תוך שעה, אהבנו אחד את השני אהבה שלא ניתן לתאר במילים..
בתור אחותו הקטנה הייתי מציקה לו לפעמים בשביל לקבל ממנו קצת תשומת לב.. והוא היה מרביץ לי ואז מחבק אותי ומבקש סליחה..
הוא היה הבן אדם הכי מצחיק בעולם, אני כל כך אוהבת אותו, ועכשיו אין לי את האפשרות להגיד לו את זה..לעולם.
מהר הרגשות שלי התהפכו מעצב עמוק לעצבים ברמה שאני יכולה לתת אגרוף לחלון ולשבור אותו.
אני מרגישה את הדם עולה לראשי ויחד איתו העצבים מתחזקים, ידיי נסגרו לאגרופים ויכולתי להרגיש את הציפורניים שלי חותכות את העור בכף ידי, פתחתי את אגרופי וראיתי את החתכים הקטנים שציפורניו השאירו..
מי שרצח אותו ישלם על זה!!!
לא אכפת לי מי זה! גם אם זה הבן אדם הכי חזק ומסוכן בעולם!!!!
אני אנקום את הנקמה הכי אכזרית שיש!!!!
הגענו לבית העלמין, עברו בי צמרמורות, זו פעם ראשונה שאני בכלל בבית עלמין..
אמא החנתה את האוטו מחוץ לבית העלמין והתקדמתי יחד איתה לחדר הטהרה, בדרך ראינו כל כך הרבה משפחות בוכות על קברים ועכשיו אני מבינה שאנחנו גם נהיה משפחה כזו..ואני מרגישה שהדמעות מחפשות את דרכן לעיניי וזולגות החוצה..
אמי הלכה לרב והחלה לדבר איתו על הקבורה והטהרה..פחות היה לי את הכוח להקשיב למה שעומד לקרות לגופה של אחי אז התקדמתי לשולחן וסידרתי את כל הכיבוד על השולחן וחיכיתי שכל המשפחה תגיע..לאט לאט, דודים ובני דודים, חברים של המשפחה, וחברים של כריסטיאן הגיעו לבית העלמין וחיבקו אותי.. החברים שלו ממש גידלו אותי.. כל אחד ואחד מהם היה לי לאח גדול.
אמי יצאה עם הרב מחדר הטהרה ומאחוריה הרב גורר שולחן ועליו גופה מכוסה בטלית ושלט ״כריסטיאן ג׳ורג׳״
השם של אח שלי.
ורק פה נפל לי האסימון, שזהו.
אני בת יחידה..
בעודי נופלת לרצפה אני מרגישה מבט שורף שמסתכל עליי ובין כל בני המשפחה אני רואה דמות בשער בית הקברות שמסתכלת עליי.
לא ייחסתי לזה חשיבות כי בדיוק אמי החלה לדבר על כריסטיאן..
וכולם נשברו. כולם בכו, לא נשארה עין יבשה.
אמי ביקשה ממני לדבר קצת..להספיד את אחי האהוב והמילים היחידות שיצאו מפי הן ״האדם הכי יפה, הכי חכם, הכי מוכשר, הכי מצחיק והכי אהוב שיש. אני אוהבת אותך הכי בעולם כריסטיאן!!אתה לנצח תהיה בליבי!!״
והתחלנו להתקדם לכיוון הקבר..לא יכולתי יותר ונשברתי ממש, את הבכי שלי שמעו עד לשמיים.
—
זהו. קברו אותו.
אנחנו בבית עכשיו.
נמאס לי מהעולם הזה.
היום הזה הרס אותי.
והחלטתי לעשות משהו שלא עשיתי שנים.
הלכתי לחדר האמבטיה ותפסתי את סכין הגילוח בידי, לחצתי איתה על שורש כף היד שלי עד שהרגשתי נוזל חם נשפך במורד ידי.
הסיפוק שזה נתן לי גרם לי לעשות את זה שוב ושוב ושוב.
ככה חמש או שש פעמים..
נכנסתי להתקלח ויכולתי להרגיש את המים החמים צורבים את ידי.
יצאתי מהמקלחת וקפצה לי הודעה
ריי🐵- ״מה איתך? הכל בסדר? איך עבר עלייך היום?״
אשמח לתגובות!!! אוהבת הרבהההההה
