נקודת מבט אנגל-
ישבתי על המיטה של ריי בזמן שהוא היה במקלחת וחשבתי מחשבות עמוקות, חשבתי עליו.
לאחר בערך 10 דקות הוא יצא מהמקלחת
וואו, הוא עוצר נשימה, אלוהי
חתיך הורס לא נורמאלי,המוח שלי לא יודע איך לאבד את הדבר הזה בכלל או להגדיר אותו, אין הגדרה לדבר כזה אף פעם לא ראיתי גבר כזה שכחתי איך נושמים ״אנג׳ל?״ הוא קרא לי עצמתי את עניי הסתובבתי לאחור והבנתי שבהיתי בו יותר מידי זמן.
״את יכולה להסתובב״ אמר לאחר שהתלבש
הוא התקדם אליי לאט, צימצם את המרחק בנינו וישב לידי קרוב, הפסקתי לנשום וכמעט שברתי את צווארי כדי להביט בו, אני קטנטונת לידו. הוא רכן את שיערי מאחורי האוזן, הרגשתי גל של פרפרים בבטן תחושה שמעולם לא הרגשתי.
״נתחיל את העבודה בספרות״ הוא שאל.
התבאסתי, רציתי ממנו יותר אני אוהבת את המגע שלו.
לאחר שעתיים של עבודה הלכתי הביתה.
בדרך חזרה הביתה התקשרתי למעיין, היא ענתה על הצילצול הראשון
״נוו ספרי איך היה אחותי אני במתח״ צחקקתי, רציתי לספר לה מה קרה אבל רציתי להשאיר את זה לעצמי, בכל זאת אין ביננו משהו ולא יהיה.
״עשינו רק את עבודה לא מעבר״ אמרתי ״וואי איזה באסה״ אמרה
והסכמתי איתה. אחרי כמה דקות של שיחה איתה ניתקתי
הגעתי הביתה, נכנסתי להתקלח שמתי את הפיגמה האהובה עליי ונכנסתי למיטה, לא הצלחתי לישון חשבתי רק עליו. על ריי
אם הוא רק היה יודע מה הוא עושה לי.
אחרי כמה שעות טובות עצמתי את עניי ונרדמתי.
השעון צילצל יום חדש, עוד יום בבית ספר.
קמתי, התארגנתי ויצאתי מהבית חיכיתי למעיין בתחנת אוטובוס
לאחר חמש דקות הוא הגיע.
הגענו לבית ספר וכל מה שבא לי עכשיו זה לראות אותו. את ריי
נכנסתי לכיתה והסתכלתי עליו הוא כזה מהפנט הלכתי להתיישב לידו
״בוקר טוב אנגל״ אמר.
הסמקתי
״בוקר טוב ריי״ אמרתי עם חיוך רחב על הפנים
התמקמתי, הוצאתי ציוד לקחתי דף והתחלתי לרשום.
באמצע השיעור הרגשתי כאב בטן מפתיע, ריי שם לב לשינוי שעלה על פניי ושאל אותי מה קרה ואם אני בסדר..אמרתי שהכל טוב, ביקשתי מהמורה לצאת לשירותים, לקחתי איתי את הטלפון ואת האוזניות ויצאתי מהכיתה.
אחרי 5 דקות בערך שישבתי על הספסל עם שירים באוזניות, מחזיקה את הבטן חזק ומנסה להסיח את דעתי עם השירים, ריי יצא והתיישב לידי. לקח לי אוזניה אחת
שם באוזנו ״מה את שומעת?״ שאל באוזניות היה את השיר האהוב עליי ״middle of the night" הוא התיישב לידי ושאל אותי שוב אם הכל בסדר ובמקום לענות לו בהיתי בשפתיו הבשרניות והורודות והשיר באוזניות גרם לי לחלום בהקיץ עליי ועליו.. ויש מצב שבהיתי בו שוב..
״אנג'ל?הכל טוב?״ שאל ויצאתי מיד מההלם ואמרתי לו שאני בסדר שקצת כואבת לי הבטן..
״את צריכה כדור?״ שאל
״יש לך?״ עניתי
״לא אבל אני אלך לחפש בשבילך״
וקם מיד מהספסל
וואו. הוא נראה כל כך טוב והוא אשכרה דואג לי!!
הוא חזר אחרי 3 דקות עם כדור נגד כאבים ובקבוק מים ״הנה אנג'ל תשתי,את רוצה שאשאר פה או שאני אלך?״
״מה שאתה רוצה..אה ותודה על הכדור״ עניתי
״על מה תודה? זה הכי בקטנה״ ענה
ונשאר על הספסל, כורך את ידו סביב כתפי שם את האוזניה באוזנו ומסתכל אל האופק..
פתאום התחילה להגיע רוח קרירה והצעתי ״שניכנס פנימה?״ וחזרנו לכיתה..
כל הכיתה הסתכלה עלינו נכנסים יחד, כולל המורה.
וואו איזה פדיחה..בטוח הייתי אדומה כמו עגבניה
אבל מצד שני..אולי זה טוב שראו אותנו יחד..ככה אף בת לא תתכנן על ריי שלי..
ריי שלי???באמת אנג'ל??
וואו נראה לי שאני מתחילה להתאהב..
פאק לא.
