~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הודעה קטנה: היוש יפות שלי מקווה שנהנתן מהפרק הקודם, מבטיחה שהפרק הזה יהיה יותר מעניין❤️❤️
אשמח שתעשו תגובות ולייקים 🥰
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*נקודת מבט אנג׳ל*
נכנסנו בשער והרגשתי שכל המבטים עליי, נכנסו לכיתה בדיוק כששמענו את הצלצול ברמקולים, הלכנו למקום הקבוע שלנו יחד והתיישבנו, המורה קראה שמות כרגיל ואני שיחקתי עם השרוול של הגקט שלי מנסה להסתיר כמה שאפשר את החתכים, ריי ראה שאני עושה את זה ושם לי יד על הירך ואמר לי
״הכל טוב אף אחד לא רואה מקסימום אם את רוצה בואי איתי בהפסקה למחסן ואני אעטוף לך את היד עם תחבושת ואז לא יראו״
עניתי לו ״תודה״ והרגשתי את הדם עולה ללחיי ואת הפרפרים בבטן מתחילים לעופף,
*נקודת מבט ריי*
היה לי משעמם אז החלטתי לבחון את הגבולות שלה, שמתי לב ללחיים הסמוקות שלה אז החלקתי את ידי למעלה במעלה הירך שלה, כאילו לא שמתי לב והיא לא הזיזה את היד שלי אז לאט לאט עליתי עם ידי עוד במעלה הירך עד ששמעתי את הנשימות שלה הופכות לכבדות יותר ויותר והזזתי את היד שלי, והיא הסתכלה עליי מופתעת.
*נקודת מבט אנג׳ל*
לא הבנתי למה הוא הזיז את היד, זה היה לי נעים, הפרפרים בבטן שלי קיבלו סחרחורת מרוב שהם עפו!!
רציתי לצרוח באמת כי מצד אחד אני נרתעת מהמגע שלו כי עד השנה לא הייתי ככה קרובה עם מישהו, אבל מצד שני אני רוצה עוד ועוד ממנו אני רוצה שהוא יחבק אותי בלי הפסקה, אני רוצה שהוא ידע כמה המגע שלו משפיע עליי, מה זה גורם לי להרגיש בגוף שהוא ידע שעוברות לי צמרמורות בכל הגוף כל פעם שאני מריחה את הבושם המושלם שלו. אני רוצה אותו. אני רוצה שהוא יבין את זה. ואני רוצה שהוא יאהב אותי.
נגמר השיעור.
יצאנו להפסקה וחיפשתי את מעיין, לא מצאתי אותה אז הלכתי והתיישבתי במקום הקבוע שלי ושלה בהפסקה, שמתי אוזניות ושמעתי את השירים שמרגיעים אותי, שיחקתי קצת עם החתכים, הסתכלתי עליהם והתחרטתי על כל אחד ואחד מהם, החתכים גירדו לי, גירדתי ובטעות אחד מהם התחיל לדמם ולא ידעתי מה לעשות, הגקט שלי התחיל להתלכלך בדם והדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לעצור את הדימום עם כף היד שלי. הרמתי את הראש שלי והרגשתי שהדמעות מנסות לצאת אך לא נתתי לזה לקרות, ראיתי את ריי מסתכל עליי והמבטים שלנו התנגשו, מהבהלה שהוא כבר מסתכל עליי הורדתי את הראש והסתכלתי שוב, הוא התקדם לכיווני ואני נעמדתי, הוא תפס בזרוע הפצועה שלי וראה את החתך הפתוח ושאל אותי ״מה קרה אנג׳ל?! הכל בסדר? בואי עכשיו איתי״
ולא נתן לי להשחיל מילה, גרר אותי למחסן וסגר את הדלת מאחוריו, עמדתי מבוהלת והוא חיטט בכל הארגזים מסביב עד שצעק ״מצאתי!!שבי אנג׳ל״
והתיישבתי מיד, הושטתי לו את הזרוע והוא החל לחבוש לי אותה עם התחבושת שמצא, הרמתי את ראשי מהחתכים והסתכלתי עליו, כמה שהוא מושך אלוהים!!! השיער שלו שמסודר כאילו ספר היה אצלו בחדר הבוקר, הריח שנוטף ממנו שגורם לי לרצות אותו יותר, והכי מושך, העיניים שלו, מפגש בין היער לים, אכפת לו ממני, הוא דואג לי ועוטף את זרועי בעדינות, הרגשתי תחושה שלא הרגשתי מעולם, יש גבר שדואג לי וזה לא כריסטיאן אחי האהוב ז״ל. התחלתי לבכות מהמחשבה על כריסטיאן וריי נבהל ושאל אותי ״הכל בסדר??הכאבתי לך??את צריכה משהו??מים?״
״ריי הכל בסדר פשוט חוץ מכריסטיאן אף אחד לא דאג לי ככה ואני באמת מתגעגעת אליו״
אמרתי חנוקה מדמעות, ריי סיים לחבוש את זרועי וחיבק אותי, הרגשתי מוגנת בחיבוק שלו, כאילו שום דבר לא יכול לחדור אליי או לפגוע בי.
הצלצול לסיום ההפסקה נשמע ואני וריי יצאנו מהמחסן והתקדמנו לכיתה,וריי שם לב לכתם הדם על השרוול שעל הגקט שלי ״תורידי את הג׳קט אנג׳ל יש עליו כתם של דם.״
״הכל טוב אני בסדר אני אגיע הביתה ואכבס את הג׳קט״
ריי ענה לי בקול רציני ״לא שאלתי, אמרתי. תורידי את הג׳קט אנג׳ל״
הורדתי את הג׳קט והכנסתי אותו לתיק ואז ריי הוריד את הפוטר שלו והחולצה שלו עלתה, אלוהים שרטט לו את הקוביות האלו אני נשבעת!! יש לו שרירים של אל יווני!
שמתי עליי את הפוטר שלו בלי לחשוב פעמיים. והריח שיש על הפוטר! באמת שלא ידעתי מה לעשות עם הצמרמורות שעברו לי בגוף, הפוטר שלו כל כך גדול עליי, ואהבתי את זה.
נכנסו לכיתה והעברתי את 2 השיעורים בלצייר במחברת שלי, ציירתי פרפרים, זה מה שאני אוהבת לצייר.
הצלצול סוף סוף צלצל ואחרי שעתיים של מתמטיקה משעממת יצאתי להפסקה לנשום אוויר.
התיישבתי מתחת לעץ הקבוע שלי, איפה שהייתי בהפסקה הקודמת, שמתי את האוזניות שלי והמשכתי לצייר ופתאום הרגשתי יד על הכתף, הסתובבתי אחורה בבהלה ועמדו שם חבורת ילדים מהשכבה מעלינו, לא הכרתי אותם, אבל הם לא מהשכבה שלי.זה בטוח.
״את אחות של כריסטיאן ג׳ורג׳?״ שאל אותי אחד הנערים
״כן״ עניתי ״מה אתם רוצים ממני?״
״כלום, רק רצינו לשאול אם את יודעת עם איזה מאפיה הוא היה מסוכסך, כי יש שמועות שזו המאפיה של משפחת סמית׳ וזה נראה כאילו את דיי קרובה לבן של ראש המאפיה..״
נבהלתי. ישר הבנתי על מי הם מדברים.
״ריי? ריי קשור למאפיה? אין סיכוי.״ עניתי והלכתי משם.
והמחשבות על זה לא עזבו אותי כל היום. התחושה שאני חייבת לנקום לא עוזבת אותי מאז הלוויה.
אני נשבעת שאני אמצא מי אלו.
חזרתי אליהם.שאלתי אותם
״תגידו, מי אמר לכם עם מי הוא היה מסוכסך? ולמה זה אכפת לכם?״
אחד מהם ענה לי ״כולם דיברו על הרצח הזה. אמרו שזה בא משום מקום. שזה סתם היה טיפשי ועכשיו אולי תהיה מלחמה בין המאפיות.״
מה? כריסטיאן? אח שלי? במאפיה? אין סיכוי.
״אתם יכולים לעזור לי?״ שאלתי בחשש.
והם לא ענו, הם הסתכלו מאחוריי. והרגשתי דמות גדולה שנושמת על עורפי.
״טוסו מפה ילדים מטומטמים ואל תציקו לה יותר״ וזיהיתי את הקול. הקול של ריי. לא יכולתי להסתובב אחורה. הם נעלמו מהר. יותר נכון, ברחו. ריי שם לי יד על הכתף והתכופף לאוזני ״מה הם רצו ממך?״ לחש
״כלום סתם שאלו משהו, לא קריטי.״ עניתי בחשש ורק חיכיתי שהוא ילך, לא יכולתי להסתכל לו בעיניים, בטח שאני יודעת שיש מצב שהמשפחה שלו רצחה את אח שלי.
