האיחוד

68 5 5
                                    


ישבתי עם אורי ורוני בחוץ בהפסקת אוכל, בזמן שהם מסתכלים עלי חוששים לבריאותי, מבינה אותם לגמרי פשוט ישבתי שם עם פה פתוח מנכסה להכניס את האוכל שלי ללא הצלחה לפה.

רוני רכנה לרועי ולחשה לו "אתה בטוח שהיא בסדר היא מלחיצה אותי"

בוהה בי במבט שוק "לא יודעת אבל תעשי שזה יפסיק זה מלחיץ אותי" הוא אמר ושם את ידיו לגופו מראה צמרמורת.

רוני נאנחה "הלוו!!" היא ונפנפה בידה מול פני "כדור הארץ לשירה?!" היא עשתה עוד קצת וראתה שזה לא הולך "אני חושבת שהיא שבורה"

רועי הביט חשב ואמר "בואי ניקח אותה למוסך" רוני נתנה לו מכה בכתף "אאוץ, אני סתם צחקתי תרגיעי" הוא קטן ושפשף את המכה.

בזמן שהם המשיכי להתכווץ ראשי נדד אלפי קילומטר בשעה 'אלוהים! זה הוא? לא אין מצב שזה הוא! הרי זה היה רק חלום! אבל הוא כל כך דומה לו שזה כואב, אותו עניים עייפות אותו שער קצוץ ושחור והגובה... או הוא גבוהה מהרגיל אבל עדיין... ושאמרתי את שמו..'

  ~פלשבק~

"ק-קפטן?" שאלתי בחוסר אמן על פניי שמיד קלטתי שאני כבר לא בחלום סגרתי את פי, מרגישה צביטה בליבי אבל אז קלטתי את מבטו המוזר, עניו התרחבו בחוסר אמון ויכולתי להישבע שראיתי קצבות על דמעות בהן.

"ש-" הוא בא להגיד משהו אבל המורה קטעה אותו בחדות.

"ליווי, אני מבקש בקשה שתשב עכשיו אני רוצה לחזור לשיעור" המורה הכריז בזעף

כנראה שליווי לא אהב שהמורה קטע אותו ופשוט נעץ בו מבט, בוא נגיד שעם מביטים היו יכולים להרוג הוא היה חמש מאות מטרים מתחת לאדמה.

במבט אחרון עלי הוא הלך והתיישב במקומו.

סיום פלשבק~

נאנחתי קשות מצאתי את עצמי יוצאת מהטראנס "אני לא מאמינה שזה קורה לי" חפנתי את ידי בפני נלחמת בדמעות

חלום המשאלות חלק 2Where stories live. Discover now