I'm Gay? (boy×boy)

I'm gay? -31-

דין

היום יש את הזכרה לאבא של רפאל
כבר מאתמול הוא היה מצוברח.
שהיינו בבית ספר אתמול היו כמה
פרצופים של גועל, לפני יומיים
יצאתי מהארון.
נכון לא מפניי ההורים שלי אבל בר יודעת וכל הבית ספר יודע,
לא שאיכפת לי. כי לא. ממש לא
לא איכפת לי מה התגובה שלהם
כי הם לא מעניינים אותי.
אתמול קרה הרבה דברים.
הרביצו לרפאל, אני לא מבין למה ?
שראיתי את רפאל ככה עם מכות על הפנים שלו, על הכחולים שהיו על
הגוף שלו. כלכך כעסתי רציתי להרוג את מי שעשה את זה,
טוב זאת אומרת כמעט הרגתי את אותו ילד שעשה לו את זה ולפי מה שאני זוכר קראו לו ליאם?
לא יודע ולא איכפת לי, כלכך שמחתי ליראות את מה שעשיתי לו
החמיא לו כל המכות שהחטפתי לאותו ילד, זה לא הגיע לרפאל ועוד על מה, על זה שהוא פאקינג אוהב בנים, ולא שלא ידעו את זה שהוא גיי
מקנאים בו, שמעתי כמה בנות אתמול אמרו שזה לא פייר שאני גיי אמרו שרפאל הפך אותי לזה, אבל זה ממש לא נכון אני פשוט הכחשתי
לכל זה,
נורא כעסתי אין אף אחד שיכול להגיד לי
שזה אסור או מגעיל כי לא איכפת לי
שיגידו מה שהם רוצים.
אני יודע דבר אחד,
אני אוהב את רפאל.
וזה לא ישנה את זה, בכל אופן הליאם הזה הלך לבית חולים לטפל במכות שאני עשיתי ואני גם גאה בזה.
אותי השעו מבית הספר ליומיים
אני חושב שהמנהל לא אוהב אותי אבל שילך ליזדיין.
רפאל כעס עליי על זה שהרבצתי
אך אני הסברתי לו שזה היה מגיע לו
אז הוא שתק. ולא שגם לי לא היה כמה מכות, היו אבל שלי היו חלשות ממה שאני נתתי לו. אמא שלי כעסה עליי אבל אמרתי שאני עזרתי למשהו
והיא הבינה אך עדיין כעסה.
עכשיו אנחנו בבית קברות רפאל רק בכה יותר ויותר היה לו כואב ואני יודע את זה. החזקתי לו את היד והוא יסתכל עליי והמשיך ללכת לקבר של אבא שלו, היינו רק שנינו כי אמא שלו
רצתה ללכת מאוחר יותר אך רפאל לא רצה הוא רצה לסיים אם זה,
הוא לבש הכל לבן כי אמר לי שזה מראה לו תקווה מראה לו שהכל היה בסדר. אני לעומתו לבשתי הכל שחור כי זה מה שבדרך כלל לובשים.
רפאל היה ניראה ממש כמו מלאך
המלאך שלי.
רפאל עצר וכך אני הגענו לקבר של אביו, הוא היה לבן היה עליו פרחים
ואבנים, "זה הקבר של אבא שלי"
קולו נישמע עצוב, ליטפתי את שערו
כנחמה שיבין שאני איתו ואני לא עוזב. הוא חייך עליי חיוך עצוב ויתקרב יותר לקבר, הלא לקח נר נשמה וידליק אותו ושם מאחור.
"אבא..." התחיל להגיד
"בוא" הושיט לי את ידו והחזקתי בה יתקרבתי אליו.
"אבא תכיר זה דין ה-הבן זוג שלי"
אמר בלחש וחייך טיפה
"שלום אבא של רפאל" אמרתי.
לקבר.
"אבא אני כל-כך מתגעגע אליך.."
"אני צריך אותך לידי" .
אמר כמה מילים. ואני חבקתי אותו חיבוק צד, "בוא אליי" אמרתי והוא חיבק אותי חזק,
דמעות ירדו מעיניו היפיפיות
לא היה איכפת לי שהחולצה שלי רטובה מהדמעות שלו,
היה איכפת לי ממנו.
הוא יתנתק ממני והסתכל שוב על הקבר וחייך "אבא אתה זוכר שהיינו הולכים יחד לים, אתה הייתה תופס דגים ואני הייתי אומר כמה שזה מגעיל..." צחק צחוק עצוב "אתה זוכר כמה היינו משחקים יחד, או סתם רואים תוכניות יחד" אמר
"אני זוכר  את היום שאמרת לי שיש לי שתיי אחיות, הן כלכך דומות לך" סיפר לו כאילו ראה אותו וסיפר לו הכל.
לפתע הוא קם ואני מיד עשיתי כמוהו
"להתראות אבא.." אמר ונישק את הקבר "אתה תהיה בסדר" שאלתי
"כן." "תודה דין שאתה כאן איתי"
יצאנו המקום המדוכא הזה והלכנו למכונית שלי.
פתחתי את הדלת ורפאל ניכנס הוא הינהן כתודה ואני חייכתי אליו.
ניכנסתי למכונית ויסתכלתי עליו
"איך הוא היה" שאלתי "הוא היה אבא מושלם." אמר לי
"דין זה בסדר ליתגעגע גם עם זה היה לפני כמה שנים" שאל "בטח ריף זה בסדר גמור", הוא הסיר מבט ממני, "רפאל תביט בי",
אמרתי ויסתכל עליי, עיניו העצובות
"זה בסדר ליתגעגע, למרות כל הכאב ועצער, הגעגוע זה הדבר הכי חשוב,
כי אתה תבין כמה אהבת אותו, והחוויות אם אבא שלך לעולם לא ישחכו, הם ישחכו רק אם אתה תרצה."
"אני מאוד מצטער על מה שקרה",
הייתה דממה לכמה שניות, רפאל לא אמר מילה רק.. רק המבט שלו.
"אני אוהב אותך,"
נישק אותי כאילו היה צריך את זה . הרגשתי שאני נופל בישבילו
כל חיבוק או נשיקה הרגשתי את זה יותר ויותר. לא יכולתי להפסיק את זה כי זה כבר היה חזק ממני. הנשיקה הייתה תמימה, לא היה לשון רק שפתיים, יתנתקתי ממנו וליטפתי את פניו היפות והמתוקות.
"אתה רוצה ללכת לביתך" שאלתי
הוא הניד בראשו כ-לא,
הייתי מבולבל לא הבנתי למה הוא לא רוצה. אני מבין שקשה לו אבל עד כמה שזה נישמע אנוכי, החיים ממשיכים, הוא צריך להתקדם הלאה
הוא צריך להיות אם המישפחה שלו.
להיות אם אמא שלו כי גם לה זה כואב.
"אז לאן אתה רוצה ללכת," "לים"
אמר בלחש. הבנתי הוא סיפר לי שהוא היה הולך אם אבא שלו לים וכמה הוא אוהב ים, אז לא יתווכחתי אם זה והתנעתי את המכונית והתחלתי לנסוע לים כמו שביקש.
פניו היו חבולות ממה שקרה אתמול
וכלכך כעסתי. אבל אני כבר טיפלתי בזה כפי שאומרים.
עיניו היו אדומות והוא רק יסתכל מבעד לחלון, לנופים שהיו.
הוא לא דיבר וזה היה בסדר, הוא היה סגור עם עצמו.
הנסיעה המשיכה בשתיקה עד שהגעתי לים כפי שרצה.
עצרתי את המכונית והוא יצא מהאוטו והלך לים, מבלי לומר דבר.
נשמתי עמוק וסגרתי את המכונית והלכתי עליו, הוא ישב על החול והביט לגלים הכחולים שחוזרים והולכים. שוב ושוב. שערו יתנופף ברוח וגם שלי.
ישבתי לידו והוא הביט בי אך לא אמר דבר וחזר להתבונן בים שוב.
" אתה יודע.." לפתע אמר והבטתי בו ולא אמרתי דבר והוא לא הביט בי, הוא הביט לים. המשיך לספר
"שניפרדתי ממנו הוא אמר לי כמה דקות לפני, שהים הוא המקום הכי טוב לעזור עם הכאב. אז מאז החמישה השנים הללו תמיד הלכתי לים זה עזר לי להירגע. לזכור אותו."
אמר ואני שתקתי אף פעם לא ראיתי את רפאל כזה מופנם עם עצמו.
אבל זה בסדר אני לא רוצה ליראות גם את הטוב שבו והכל מושלם, לא הכל לא מושלם אני לא רוצה ליראות את חלק מהתמונה אני רוצה ליראות הכל, גם את הדברים הלא טובים והפחות משמחים. לכל אדם יש עבר משלו, גם אם הוא פחות משמח.
"דין אתה כועס עליי" לפתע שאל
"למה שאני ייכעס  עלייך בייבי"
לא הבנתי מה פשר השאלה.
"אני, אני לא יודע, ביגלל המצב הזה"
"מתוק שלי אני לא כועס עלייך רק ביגלל שאתה עצוב או סגור עם עצמך." "אני פשוט רוצה שתספר לי,
ריף, בייבי שלי אני איתך בזה,"
"אני יודע אני יודע, אני מצטער"
"ריף אל תצטער, זה בסדר"
"אתה יכול לחבק אותי" שאל ויסתכל עליי "בטח, מתוק שלי, בוא אליי"
אמרתי והוא חיבק אותי חזק כלכך עד שכמעט נפלתי, ליטפתי את שעירו הנעים והרך. הוא יתייפח עליי דמעות הורגשו על צווארי וגופו היה רועד מעט, אז ליטפתי את גבו כדי שירגע. "אתה רוצה ללכת מכאן" שאלתי אותו והוא הינהן, אך לא עזב אותי אז הרמתי אותו רגליו חיבקו את אגני וראשו היה טמון בצוואר שלי. הלכתי לכיוון המכונית שלי השעה הייתה כבר מאוחרת ולא רציתי להפריע לאימו של רפאל
כי אני כזה מתחשב. כן כן אני יודע, כזה אני מתחשב.
אז החלטתי שנלך לביתי,
לא אמרתי דבר הנחתי את רפאל על המושב וסגרתי את הדלת וניכנסתי למושב הנהג, והתנעתי את המכונית. "אתה עייף" "לא לא ממש" ענה רפאל "אז מה אתה רוצה לעשות" שאלתי "למען האמת כלום"
ענה "בסדר".
עצרתי את המכונית ליד הבית שלי
והוא היה מבולבל "דין למה אנחנו כאן" שאל "אנחנו הולכים לבית שלי"
"כן את זה הבנתי , אבל זה בסדר מבחינת ההורים שלך"
"כן".
"טוב בוא" אמרתי לו והוא הינהן
יצא מהדלת המכונית וכך גם אני
החזקתי בידו והלכנו בשביל לביתי
"לפעמים אני שוכח כמה אתה עשיר" ואני גיכחתי, פתחתי את הדלת ונכנסנו לביתי "הצנוע". ממש.
"הבית שלך מאוד שקט" "מן הסתם כולם ישנים ריף" עניתי.
"בוא נלך למיטה" אמר,
"העם רפאל מציע לי סקס?"
"מ-מה .. לא," נאנח ואני צחקתי
"אני צוחק" אחזתי בידו והלכנו לחדר שלי "החדר שלך מפחיד אותי"
"מה? למה" "הצבעים" לחש
כן אני דיי אוהב צבעים כהים.
"בוא אני אשמור אלייך" אמרתי והוא חייך. ניכנסנו לחדרי המהמם.
נשכבתי על המיטה, אני מותש מהיום הזה, מה לא עשינו הלכנו לבקר את אבא שלו בקבר אחר כך הלכנו לים כי רפאל אמר שזה עושה לו טוב. ועכשיו השעה מאוחרת ועוד יותר אנחנו בבית שלי, לא שאיכפת לי כי גם תום היה יושן איתי.
אני ורפאל שכבנו במיטה ששנינו מתחבקים אני מלטף את הראש שלו והוא את החזה שלי.
זה היה יום כן הרבה רגשות, אני לא הייתי רוצה ליראות את רפאל ככה עצוב כלכך. אני רוצה שהוא היה שמח ויחייך.
זה לא היה הכי נעים ליראות את הבנאדם הכי אהוב עלייך בוכה ועצוב, ואבל ככה זה החיים לא הכל ורוד ושמח לפעמים יש את העצב הזה, וזה בסדר כי לא היה מצב שתמיד נהיה שמחים, יכול לצאת מצב שנבכה או רק סתם מרגיש חרא. אבל בסופו של דבר שנינו יחד באותה מיטה מתחבקים ואני אומר לו מילים מתוקות, שיבין שאני איתו
ואני אוהב אותו, וזה לא משנה לי עם הוא היה עצוב היום או סגור אם עצמו כי אני יודע שבסופו של כל יום אנחנו יחד. וזה מה שחשוב.
רפאל חשוב לי ואני יעשה את הכל כדי שהוא היה שמח, אני תמיד ארצה לישמוע את קולו את הצחוק המדהים שלו אני אוהב לישמוע.
את העיניים היפיפיות האלו שאני אוהב להביט בהן. הוא עושה אותי מאושר, ואני רוצה לעשות אותו מאושר. אני מקווה שזה מה שאני עושה לו.
"לילה טוב דיני" פלט, "לילה טוב אהוב" אמרתי ועיניי ניסגרו לאט לאט.
מחר יהיה יום טוב למה? כי אני בבית. 

___________

xoxo ❤️🏳️‍🌈