פרק 34

261 30 15
                                    


נקודת מבט לואי:

עמדתי בדלפק הקבלה, מבצע את הצ׳אק אאוט מהמלון שלי, כשהארי מחכה לי בחוץ עם נהג שהעמיס כבר את כל המזוודות שלי והדברים שלי למכונית.

האמת, אני לחוץ, לחוץ מכך שאני עובר לגור איתו, בחיים לא האמנתי שהכל יקרה כל כך מהר, שאני רק אמצמץ ואני אמצא את עצמי עובר לגור עם הארי, שאני אזכה לראות את העיניים הירוקות האלו כל בוקר, האמת שזה מה שכבר קורה בזמן האחרון אני מוצא את עצמי כל בוקר על יד הארי, בגלל זה הסכמתי לעבור לגור איתו בעיקר, כי כך או כך השהייה שלי במלון באמת מיותרת.

״תודה על שהותך במלון לאונרדו״ אמר פקיד הקבלה כשהחזרתי לו את מפתח החדר שלי, חייכתי אליו ויצאתי מהמלון, הארי חיכה לי בריינג רובר שחורה, היה צריך מכונית שמכילה כדי להכניס את כל הדברים שלי, הנהג פתח לי את דלת ואני נכנסתי למכונית.

הארי ישב במושב האחורי בכובע ובמשקפי השמש שלו, מסתיר את עצמו, התלתלים של שערו יצאו מצידי הכובע שלו.

״אתה בטוח שאתה רוצה את זה?״ שאלתי את הארי בעודי מסתכל עליו, מדמיין בראשי רגעים יפים בתור בני זוג שגרים ביחד, זה מה שאנחנו נקראים כבר נכון? זוג? זה לא רק שיש בנינו קטע או משהו כזה, אני חושב.

״אתה יודע שכן בייב.״ הוא אמר כשהוא נותן לי נשיקה קטנה במצח, הרגיע אותי מעט מכל החששות שהציפו אותי.

״אבל לפני שנלך לדירה יש מקום שאני רוצה שתבוא איתי.״ הוא אמר בעודו מניח את מצחו על מצחי, מסתכל לתוך עיניי.

״מקום?״ שאלתי. הוא הנהן וסימן לנהג לנסוע.

*********

אחרי נסיעה של כמה שעות כשאני בציפיה ותהייה לאן הארי לוקח אותי עברנו בדרך שכבר הייתה נראת לי מוכרת למדי, זה היה אותו השביל בו נתקלנו בפנצר בגלגל הלמבורגיני השחורה ואהובה של הארי.

היום שבו הכל השתנה, היום שבו הארי נישק אותי לראשונה, היום שבו שנאתי אותו כל כך, והיום בו התאהבתי בו נואשות.

הסתכלתי מבעד לחלון והפניתי את מבטי אליו, ״אנחנו נוסעים להמפטונס?״ שאלתי אותו.

הוא הנהן בחיוך. ״אני רואה שזכרת את הדרך הזו.״ הוא אמר.

״טוב קשה לשכוח אותה כשנתקענו כאן במשך כמה שעות.״ אמרתי כשאני נשען עם ראשי על החלון ומפנה את גופי אליו. הוא שם את ידו על הירך שלי.

״רגע אבל למה אנחנו נוסעים להמפטונס?״ שאלתי אותו מסוקרן, הוא מתכנן לקחת אותי לאיזה בית נופש שלו או משהו? אני מקווה שלא, אנחנו נכנסנו לנובמבר ושבוע האופנה מתחיל בשבוע הבא וכל ההכנות לתצוגת האופנה בשיאם, לא אוכל לקחת חופש גם אם אני הייתי המלך עכשיו.

״מסורת.״ הוא רק אמר בלי עוד הסבר נוסף.

נכנסנו לשביל כניסה של בית ששתי מאבטחים או שומרים אני לא יודע מה הם בדיוק פתחו את השער לשביל הכניסה, יצאנו מהמכונית כשאני זוכה להסתכל ביופיה של ההמפטונס, עוד אחד מהמקומות שרק שמעתי עליו וראיתי בסרטים, המקום בו היינו היה מוקף עצים שהעלים שלהם היו חומים בגלל עונת הסתיו, האוויר היה קריר, רוח נשבה, אבל משהו באוויר היה שונה שם, רגוע יותר, לעומת ניו יורק שההמולה באנשים, המולה ברעש של מכוניות, צפצופים, ההמפטונס שלווה, אפשר לשמוע את ציוצי הציפורים, לשמוע את העלים שנופלים אל הקרקע, היה אפילו אפשר לשמוע את הגלים מחוף הים.

After my dream |  אחר החלום שליWhere stories live. Discover now