פרק 16

307 34 44
                                    


נקודת מבט לואי:

״לא חזרת לטלפונים שלי, לא שמעתי ממך כבר זמן רב, חשבתי לקפוץ לניו יורק לראות אותך״ אמר אביו של הארי.

ואוו המבטא הבריטי שלו ממש כבד יותר משלי אפילו, והנראות שלו, הוא נראה מלכותי באיך שהוא מתוח ומסתכל להארי היישר בעיניו, איך החליפה הכחולה שלו עם העניבה האדומה והנעליים החומות נראות באמת אציליות, מלכותיות, אפילו המפית בכיס הגקט של החליפה מהודרת כלכך.
אביו נראה מתוקתק לגמרי, מכף רגל ועד ראש, כאילו לעולם לא מאחר, לעולם לא מתנהג בגסות רוח, איש ישר ונוקשה עם נימוסים מאוד גבוהים, כך יכולתי להשיג רק משפת הגוף שלו והעמידה שלו.

״לא חשבתי שתרצה שאחזיר לך טלפונים אחרי השיחה האחרונה שלנו״ הארי ענה לו.

״בחייך בן, חשבתי שזה מאחורינו״ אביו אמר.
מה מאחוריהם? מה קרה שם שהארי עד עכשיו לא מוכן לספר לי?

״אבא זה ממש לא זמן טוב״ הארי אמר, כנראה כי אני כאן, ועדיף באמת שהלורד דס לא יראה אותי כי כולי מבולגן ממעשינו קודם.

התחלתי לחזור במדרגות בשקט לכיוון החדר של הארי כשפתאום שמעתי את אביו של הארי ״יש לך אורח אני רואה״ נשמתי נעתקה באחת.

בבקשה בבקשה שהוא לא מתכוון אליי בבקשה שיש עוד אנשים בבית, בבקשה שאני אסתובב והוא לא יסתכל לכיוון המדרגות. יש לי שני אפשרויות, או לברוח לחדר ולהסתגר שם כל חיי, או להסתובב ולחייך את החיוך הכי מתוק שלי בתקווה שאולי, אולי הוא יקבל את איך שאני נראה. הסתובבתי. ופני נפלו עוד יותר כשראיתי את לורד דס סטיילס מרים את מבטו לעבר המדרגות ומסתכל אליי ואת הארי תופס את מצחו.

״או היי״ אמרתי מחייך. ״לא רציתי להפריע, עדיף שאלך״ הוספתי.

״לא, למה שתלך?״ שאל אביו. ״בוא תרד למטה, אכיר אותך״ אמר והסתכלתי כל הארי והארי מסתכל עליי ואני יודע שהוא רוצה לרצוח אותי עכשיו. ירדתי במדרגות ונעמדתי ליד הארי.

הושטתי את ידי אל עבר אביו ״נעים מאוד, אני לואי״ אמרתי מחוייך. דס לא החזיר לי הושטת יד, הוא הסתכל על ידי כיאלו זה איזה מעשה לא מכבד, מעשה לא מנומס. מביך ביותר. החזרתי את ידי חזרה ושילבתי את כפות ידי אחת על השניה.

״שלום לואי, אני דס, לורד דס סטיילס, אביו של הארי״ הוא הציג את עצמו הנהנתי אליו במבוכה רבה, אני מתאר לעצמי שכרגע הוא רואה את פניי האדימו מהמבוכה שהרגשתי כרגע, כמה שהוא נראה מלכותי, גם הוא גס רוח, בצורה נעימה יותר, אבל גס רוח, אפשר להבין מאיפה הארי ירש את זה.

נקודת מבט הארי:

זה לא קורה לי, זה פשוט לא קורה לי, אין רגע של שקט, איך אבא שלי לעזאזל ידע מתי לבוא? חודשים שלא שמעתי ממנו, שנים שהקשר שלנו כבר לא כמו פעם, אף פעם לא הצלחתי לסלוח לו על מה שעשה לי ואני גם לא חושב שאי פעם אוכל לסלוח לו.

After my dream |  אחר החלום שליWhere stories live. Discover now