נקודת מבט הארי:
אני ולואי שכבנו במיטה, יכולתי לראות כמה הוא גמור, וככל שהזמן עובר אני חושב על מה שעשיתי לו, ואני מתחיל להרגיש רע עם עצמי. נתתי לאנוכיות שלי להשתלט עליי, אבל אני זוכר שזה למטרה טובה, אני לא רוצה שהוא יעזוב אותי, אף פעם, לא משנה לאן.
לואי ראה עוד אחד מהסרטים הרומנטיים וכל השיט הזה שלו. אני לא מצליח להבין איך הוא אוהב את כל הקיטש הזה וכל הסרטים האלה, אבל איכשהו אני נשאב איתו לראות את כל הרומנטיקה הזו והקלישאות האלה.
״בחייך כמה פעמים ראית את הסרט הזה?״ נאנחתי כשאני מסתדר במיטה מתכרבל בשמיכה.
״אולי הפעם העשירית כבר״ הוא צחק.
״לא נמאס לך לראות את כל הסרטים האלה? הכל אותו דבר הכל פאקינג צפוי שם.״
״אבל זה מה שכיף בזה״ הוא הסתכל עליי וחייך.
"כיף? זה הכל צפוי מראש הם מתאהבים הוא מתנהג כמו מניאק ואז הוא רודף אחריה ברגע האחרון מציל את המצב והם ביחד באושר ועושר לעולמי עולמים. סתם בולשיט לא אמיתי." נהמתי.
"נכון... אבל זה כיף לרגע לא לחוות את המציאות, משהו שהוא דמיוני גם אם זה אותה הקלישאה והכל צפוי מראש, בכל סרט זה שונה, כשאתה צופה בסרטים כאלה כשיוצא לך אתה לא אומר לעצמך לפעמים הלוואי והחיים היו ככה כמו סרט רומנטי?" הוא שאל בכזו מתיקות, פאק כמה שהבחור שלי תמים.
"פאק לא, אני לא מאמין בזה." גלגלתי את עיניי.
"טוב אני כן." הוא משך בכתפיו.
"מה גרם לך להאמין בכל השיט הזה?" שאלתי, זה באמת מסקרן אותי לדעת, מסקרן אותי להבין איך הוא נכנס ככה לסרטים, הוא מתרגש ובוכה מהסרטים שהוא רואה כאילו הוא הדמות שמשחקת שם.
"טוב... אני מניח שאני תמיד רוצה לקוות שהסוף יהיה טוב, להאמין שיהיה טוב, גם כשקשה, גם כשעצוב, גם כשרע והכל לא עובד כמו שאנחנו רוצים, אני רוצה להאמין שבסוף הכל חולף, שבסוף תמיד יהיה טוב, אני אף פעם לא אדע מתי יהיה הסוף, או מה ההגדרה לסוף, אני מניח שהמוות הוא הסוף הסופי אבל הייתי רוצה לדעת שיהיה טוב לפני זה." הוא דיבר כל כך מהלב, הסתכלתי עליו שותק מקשיב לו למה שיש לו הלגיד, סרטים רומנטים, טלנובלות, סדרות דרמה שהוא צופה בהם הם מעבר לרק צפייה, הוא לומד מזה משהו, הוא רואה את זה בתור אופטימיות לחיים, משהו שאבד לי... עד שמצאתי אותו.
"אולי זה יחשב כמו מישהו שחי בסרט, שרוצה לברוח מהחיים האמיתים, אבל באיזשהו מקום זה נכון, אני רוצה לברוח מהרע שמסתובב סביב, להאמין שקיים הנסיך שיציל אותי." היא המשיך להגיד. אני הנסיך שלו, הוא יודע את זה נכון?
"אמרתי לך תמיד הייתי ילד שמפנטז, תמיד פינטזתי לעצמי סיפורי פיות, סיפורי אגדות, היו שנים שחייתי בתוך פנטזיה אחת גדולה, היה כואב להתעורר ממנה, אבל היא עשתה לי גם טוב, ניסיתי להילחם בזה, שנאתי את עצמי על זה, אבל אז הבנתי שאני שונה, שאני לא כמו כולם, ואז התחלתי להרגיש מיוחד, כשקיבלתי שזה אני, אני לא צריך להשתנות, אולי קצת להתבגר, אבל אני נהנה מזה, זה עושה לי טוב, זה גורם לי להאמין בצעמי, בחלום שלי, זה נותן לי כוח להילחם כי לפעמים שאני אומר לעצמי שהכל רע וששום דבר לא הולך לי, אני יכול פתאום להיזכר באיזה סרט דיסני ישן ולזכור שבסופו של דבר יש סופים טובים, כמו בנוטינג היל, הוא היה אדם פשוט, הוא הרגיש איזה לוזר, עד שאנה סקוט נכנסה לו לחיים והוא הרגיש אחרת איתה, וגם שהכל היה מסובך והיה נראה שהסוף שלו יהיה רע ולבד, הוא מצא את הסוף הטוב שלו כי הוא התגבר על הפחדים שלו, והוא עשה את המעשה הנכון שגיבור צריך לעשות, והוא כבש את אנה סקוט המפורסמת.
לפעמים כשאני מוצא את עצמי ביום חשוך שאני מרגיש שהכל אבוד, שאני תקוע במקום ואין לאן להמשיך, שאני חושב שזה המציאות שלי והיא לא תוכל להשתנות לעולם, אני נזכר במשפט שראיתי באיזה סרט, 'ברגעים כאלה הגיבור עושה משהו כדי לשנות את המצב לסוף הטוב שמגיע לו', ואז אני שואב כוחות מחדש." הוא אמר כשהוא ממשיך להסתכל לכיוון הטלוויזיה, לא מסתכל עליי, אני מפנה את מבטי אליו, מסתכל על הבחור שלי, שעם כמה שהוא רומנטי חסר תקנה, הוא מדהים, הוא משלים בדיוק את מה שחסר לי, וזה תקווה, תקווה שאיבדתי מזמן, ששכחתי אותה בתקופה החשוכה שלי, כשראיתי אותו לראשונה התקווה שלי חזרה, כי פתאום אני מוצא את עצמי פאקינג מקווה שהוא יסתכל עליי, ידבר איתי, כל מיני שיט שמעולם לא הזיז לי כי ידעתי שאני יכול להשיג כל בחור ובחורה שאני רק רוצה.
YOU ARE READING
After my dream | אחר החלום שלי
Storie d'amore-לארי סטיילינסון- *חלק ראשון ~ גמור* *חלק שני~ מוקפא* מאז שלואי טומלינסון, הנער הפשוט מעיירת דונקסטר שחושק באופנה, הגשים את החלום שלו בכך שהוא קיבל משרת עבודה במשרדי האופנה הכי מצליחים ברחבי העולם שמחזיקים בתואר מעצבי האופנה של כל המפורסמים בעולם, ש...
