פרק 33

272 34 29
                                    


נקודת מבט הארי:

הכנסתי את לואי לחדר הארונות שלי בנוסף לארון שנמצא אצלי בחדר, כנראה שהוא לא ציפה לזה כי המבט שלו היה מופתע לגמרי, הוא בהה בכל החדר כשהוא רואה את כל הבגדים שלי מסודרים בצבעים, את עמדת הנעלי סניקרס שלי, המגפיים שלי, רוב הבגדים תלויים, וחלקם מקופלים, הם לרוב מסודרים לפי סטים, כל סטייליסטית שאי פעם עבדה איתי או כל חברה שעשיתי איתה פרוייקט מסוים ידעה שאני זה שמחליט לגבי הבגדים, אני בוחר בדרך כלל שלוש לוקים ומשם הסטייליסטית מחליטה מה לעשות, וגם זה אני נותן את התשובה הסופית, כשביקשתי מהמעצב של גוצ׳י שיעצב לי חליפה למסיבת האלווין כשהוא הבין את הסגנון שאני מדבר עליו הוא היה מופתע, ממתי אני לובש חליפות מחויטות מאלף ועד ת.

לואי התבונן שוב ושוב בבגדים, הוא הסתובב סביב חדר הארונות, בחן אותו, הסתכל על כמות הנעליים שלי, כמו הג׳ינסים השחורים שתלויים ומקופלים. באמצע החדר היה ספה קטנה עגולה ללא משענת בצבע אפור שתואמת לעיצוב הארונות בצבע הלבן עם שטיח אפור לאורך כל החדר.
הקולבים שעליהם היו תלויים הבגדים היו בצבע שחור וארון הנעליים היה גם הוא רחב ובצבע לבן.

״ואוו.״ לואי סוף סוף אמר.

״אתה בטוח שאתה מוכן לעשות לי סדר בארון?״ שאלתי אותו צוחק כשאני מתבונן כמה הוא מתפעל מהארון שלי.

״לזה אתה קורא ארון? זה מושלם!״ הוא אמר בהתלהבות, כיף לי לראות כמה אופנה זה דבר שמשפיע עליו, כמה הוא נהנה מזה וכמה הוא רואה את זה באור חיובי בחייו.

״אני לגמרי מוכן!״ הוא אמר במחיאת כף כשהוא מתלבט מאיפה להתחיל. התיישבתי על הספה הקטנה שבאמצע החדר ופשוט הסתכלתי עליו, נהנתי לראות אותו עדיין במכופתרת שלי מאתמול, מסתובב ככה בנוחות בדירה שלי, שעוד מעט תהפוך להיות הדירה שלנו, אני מקווה מאוד.

לעזאזל, אני נלחץ מהמחשבה שלואי מתגעגעת הביתה, שהוא מתגעגע למשפחה שלו, כשהוא אמר לי שהוא רוצה לבקר בדונקסטר, אני יודע מה יקרה, אם ההורים שלו ינסו לשכנע אותו להישאר בדונקסטר? והוא יעזוב אותי? פאק זה לא יקרה אין מצב.

הוא אמר שהמשפחה שלו תומכים בו מאוד, למעט אביו. מה שאני מעולם לא קיבלתי מהמשפחה שלי, טוב בעיקר מאבא שלי, אמא שלי לא הספיקה יותר מידי לתמוך בי, ואם זה ככה תמיד יותר קל להישאר במקום שבו יש תמיכה, אני חושב.

אני חייב לגרום לו לדחות את הביקור שהוא רוצה לעשות לפחות עד שאהיה בטוח לגמרי שהוא רוצה להישאר איתי.

״מה זה הדבר הזה?״ הוא שאל הקפיץ אותי ממחשבותי על כך שהוא יעזוב אותי ויחזור לדונקסטר. הוא הוציא מאחד המדפים חולצה מכופתרת בצבע ורוד עם נקודות לבנות עליהם.

״באמת לבשת את זה?״ הוא שאל בהלם.
צחקתי. 

״לבשתי את זה לאחת ההופעות שלי.״ אמרתי.

After my dream |  אחר החלום שליWhere stories live. Discover now