הכלבה שלך

סם חרמנות

נקודת המבט של אוולין:

הלכתי לאזור של המאפיה שלהם,אזור כלכך שחרחר עם הרבה גברים חזקים שמסתכלים עליי וצוחקים,למה הם צוחקים?!ליאו דחף אותי ואמר "נו בואי כלבה!" וקרץ,איך ליאו ה'חזק' לא ישמור על התדמית שלו?זה ממש...עבירה על החוק,נער שנראה בגילי התקרב לליאו ואמר "איפה הצלחת למצוא נערה כלכך יפה?" וליטף לי את הסנטר,"אל תקשר אליה יותר מדי,היא הבת של ג'ק וו" וענה בזלזול בזמן שלחץ את ידי "נעים מאוד,שון בלמרט",העפתי את היד ולחשתי לליאו "המקום נראה...די רגיל,כמו מאפיה רגילה,אפשר להסתלק עכשיו?" וסימן כן עם הראש בעדינות,ליאו אמר בזמן שנגע לי במותניים "החמודה הזאת צריכה ללכת לבלות עם הבעלים שלה" וגיכח בזמן ששון התקרב אליי ואמר "לא היא לא,היא תהיה איתי",הוריד את החיוך והמשיך "רגע...אני מזהה אותך,את האוולין הזאת שבאה לבקר את ליאו הרבה בכיתה" מה אני יכולה לענות לו?!,שמעתי את הדלת נפתחת וראיתי שני בחורים מחזיקים בת קשורה ומשחקים איתה,דפקתי לליאו בעדינות עם היד לסמן לו ללכת והוא היה נראה מבולבל...דפקתי לו עוד כמה פעמים והוא התעורר תפס לי את היד והלך בזמן שאמר "רוצה שנלך לבית שלך?ההורים שלך בבית?" ועניתי "לא נראה לי,הם תמיד הולכים לפגישות ארוכות ומאוחרות בימי שלישי,למה אתה שואל?","סתם...נו בואי כבר!" ומשך אותי כלכך חזק שעמדתי ליפול "תשמרי על עצמך אוולין!קשה לך ללכת מהר בלי ליפול?" ועניתי "מה אכפת לך?!ורגע...קראת לי אוולין ולא כלבה,כבר התקדמות לא?" וגיכח בזמן שגלגלתי את עיניי,

אחרי כמה דקות הגענו לבית שלי הוא משך אותי לחדר שלי והשכיב אותי על המיטה,"אחרי שביקרנו במקום של המאפיה החלטתי להזכר למה אני אוהב את העבודה שלי,המחשבה שאת תהיי כבולה באזיקים בזמן שאני משחק בגופך גורמת לי להשתגע" ניסיתי להעיף אותו ממני ואמרתי "תתרחק ממני חרמן מגעיל!" וענה "אני לא חרמן,אני פשוט אוהב את העובדה שאת שלי,ושאת תמיד תשארי שלי" הוציא אקדח והמשיך "אם את לא תזרמי את תקבלי ירייה לראש,מובן?" וירה לכיוון התמונה של המשפחה שלי בזמן שכל הזכוכית מתנפצת ברצפה וצעק שוב "מובן?" והנהנתי לחיוב,הוא קרע לי את הטופ השחור והוריד לי את הג'ינס בזמן שנזכרתי "רגע...אם אנחנו הולכים לשכב אז לפחות שיהיה קונדומים,או שאתה רוצה להיות אבא",נרגע ואמר "צודקת..." וקם לחפש קונדומים בזמן שחטפתי לו את האקדח ואמרתי "תעוף מהבית שלי!תעוף מיד מהבית שלי!" והלך תוך כדי קריצה,ניסיתי לא לבכות אבל לא יכולתי...פשוט נשברתי והתפרקתי ברצפה,למה כל זה מגיע לי?נמאס לי לסמוך על אנשים,לפגוע באנשים,

אחרי חצי שעה של בכי ורעידות הלכתי לחדר להרגע קצת ולישון,אספתי את כל חתיכות הזכוכית ואת התמונה וזרקתי לפח ואז פשוט התרסקתי על המיטה וישנתי,

למחרת שמעתי את הקול של אמא צועקת "אוולין!מה זה חתיכות הזכוכית בפח!נו תקומי יש לך בית ספר!" קמתי הדלקתי את הטלפון וראיתי 14 שיחות שלא נענו מליאו,פשוט תשכחי את המזדיין הזה אוולין ואמא המשיכה לצעוק "אוולין!במקום להיות בטלפון את יכולה להסביר למה שיש לך את התמונה המשפחתית וחתיכות זכוכית בפח במקום להיות בטלפון?!ותתארגני לבית ספר תוך כדי" ועניתי "בסדר אמא!ובקשר לפח,סתם רקדתי בחדר ובטעות זה נפל לי,אני ממש מצטערת" ואמא חייכה ואמרה "הכל טוב אוולינה שלי!פשוט תזהרי!אה וקחי את המשקפי שמש השחורות שלך,חם היום",נזכרתי בפלאשבק של מה שקרה אתמול וצעקתי "אמא...למה את מכוונת עליי אקדח" ורעדתי קצת,"אוולינה שלי!מה קרה?זה בסך הכל המשקפי שמש" ולחשתי "אני בסדר,אמא,סליחה סתם נזכרתי בחלום שחלמתי" ואמא ענתה "חלום על אקדח?איזה מזל שזה רק חלום" וגיחכתי בשקט "כן אה?",התארגנתי מהר לבית ספר והלכתי,יש לי הרבה פלאשבקים בגלל ליאו,הוא מפלצת...

הגעתי לכיתה וליסה באה לכיווני ואמרה "מה קרה אוולין?את נראית מוטרדת?" וצחקתי "אני?מוטרדת?אני שמחה יותר מתמיד את לא רואה כמה שאני שמחה?יאייי איזה כיף לי!",הלכתי הורדתי את החיוך וישבתי במקום עם חיוך מזויף כל השיעור,היה צלצול וליאו בא לכיתה ואמר למורה שהספרנית קוראת לי,איזה שקרן...כבר סיימנו את העבודות,המורה אישר ויצאתי בלי ברירה,ליאו נאנח ואמר "אני יכול להסביר את מה שקרה...אבא שלי,שהייתי ילד קטן אז הוא תמיד פחד שאני לא יהיה הגבר שהוא רצה שאני אהיה אז המבחן הסופי היה לרצוח את אמא שלי,פחדתי ממנו ורצחתי אותה ואני כלכך מצטער וכלכך מתחרט שעשיתי את זה,אבל הייתי פחדן וילד קטן" ועניתי "אוקי אבל איך זה קשור למה שעשית לי אתמול?!" והוא צעק "אני מגיע לזה!סליחה...כמה שנים אחרי החלטתי להשתמש בסמים והסוחר סמים שמכר לי הציע לי להיות במאפיה הזו,אני עד עכשיו משתמש בסמים ובגלל זה אני יכול להשתגע לפעמים,אני מצטער" אני מרגישה די רע בשבילו,לעבור את כל זה זה לא מגיע לאף אחד,חייכתי חיבקתי אותו ואמרתי "אני סולחת לך,וזה באמת לא הגיע לך אבל בבקשה תפסיק עם הסמים,בשבילי?" ואמר "אולי...אני אשתדל"