לשמור על מערכת יחסים מקצועית

חלק 1

"זה כל כך מטופש", החיפושית אמרה באנחה, מחזיקה את כרית החיפושית שנתנו להם לפני שזרקה אותה הצידה.

החתול השחור הצליח לתפוס את הכרית בשנייה האחרונה, נותן לה חיוך טיפשי. "מה מטופש, חיפושית שלי?"

"כל ה... הכל!" החיפושית נאנחה, מתהלכת הלוך ושוב בתוך החדר שנתנו להם. חדר המלון היה ענקי, ועובדי מלון הגראנד פאלה קישטו את החדר קצת יותר מדי, וכמובן שעלי כותרות הוורדים על הרצפה לא עזרו. "אתה חייב להודות, זה קצת... חסר טקט."

"אני חושב שזה מחמיא," החתול השחור התגרה, שולח אליה חיוכים ערמומיים בזמן שהתקדם אל עבר השולחן הקטן שהיה בין הספות, שעליו הייתה המנורה הגרועה ביותר שראתה בחייה; עשויה זכוכית ורודה לוהטת בצורת לב. היא כמעט נחנקה כשהחתול השחור הצביע על המנורה ושאל, "את לא אוהבת ורוד?"

"אני אוהבת ורוד," היא נאנחה, מגלגלת את עיניה, "ולכל שולח- הניסיונות היצירתיים שלי קראו בעבר 'קיטשיים', אבל בהשוואה לזה? זה פשוט נוראי."

"לא!" הוא הופתע, מניח את ידו על חזהו בדרמטיות, "למה שתגידי דבר כזה? חיפושית שלי, אני בטוח שהאמנות שלך פשוט מיאו-דהימה!"

החיפושית לעגה לדבריו, אך לא הצליחה להסתיר את החיוך על פניה בזמן שגלגלה את עיניה והצביעה על המיטה מאחוריה. המיטה היחידה בחדר. "חוץ מזה, הם נתנו לנו רק מיטה אחת? הם בטח צוחקים."

"אההה, מיטה משותפת, כמה נחמד!"

"אנחנו לא נישן במיטה הזאת ביחד," היא אמרה. היא כבר התרגלה לכל האמירות השטותיות שלו לכל אורך השנים, שהיא לא באמת הייתה יכולה לכעוס עליו. אבל המצב הזה? זה מה שעצבן אותה לחלוטין. "זאת אומרת, כמה טיפשים ראש העיר חושב שאנחנו? כשהוא מציע לנו חדר תמידי במלון בתור 'תודה על כל העבודה שלנו בשביל פריז', כאילו שזה לא ברור שזה סתם תכסיס פוליטי בכדי להציג את עצמו בעין טובה אחרי כל הסיפור של מימון בית הספר, כאילו שנרשה לעצמנו לישון במלון שהוצע לנו בפומבי, ופשוט נשב ונחכה שעש-לילה-"

"זה בניין ממש גדול," הוא הדגיש, ולפחות הוא נראה משועשע, כי היא בטוח שלא הייתה משועשעת מכל העניין, "אף אחד חוץ מאיתנו יודע איזה חדר נתנו לנו."

"זה לא משנה!" היא לעגה, "זה עדיין סיכון הביטחון שלנו, הוא עדיין יכול לאתר את המיקום שלנו בכל דקה! חוץ מזה," היא הצביעה על המיטה פעם נוספת, "אולי שכחת? אבל נתנו לנו מיטה. מיטה. אחת!"

"אבל, חיפושית שלי!" החתול השחור גיחך, משועשע לחלוטין מהנאום שלה בזמן שהתקרב לדלי הקרח על שולחן הקפה, "הם נתנו לנו שמפניה! איך נוכל בכלל לסרב לזה?"

"אנחנו אומרים להם שוב ושוב שאנחנו לא זוג," היא נאנקה, בזמן ששתי אצבעותיה עשו את דרכן אל גשר אפה והיא עצמה את עיניה, "והם חושבים... הם חושבים שזה יהיה מקובל? שזה יהיה הולם? זו הדרך שלהם לכבד אותנ-"