חלק 2

719 39 17
                                    

"ידעת שאת נוחרת?"

החיפושית התנשפה, השלימה את הסלטה שלה והתחמקה מהתרסיס הקסום של החומץ שנורה לכיוונה. היא זרקה את היו-יו שלה והוא נתפס במכונית חונה, והניפה את הרכב לעבר נבל-העל של עש-לילה שהיה לו קטע עם מלפפונים חמוצים. הנבל התחמק מהרכב בהצלחה, אך הוא אפשר לחיפושית מספיק זמן בכדי להתרחק משם ולהתנדנד אל הגג עליו החתול השחור התמקם שנייה לפני. "לא, אני לא!"

"כן, את כן!" החתול השחור זמזם, רץ לצידה וירה לעברה עוד אחד מחיוכיו המטופשים, "אהה, עם קול של מלאך!"

החיפושית זינקה מעל ארובה, נחתה בכריעה בזמן שסרקה את האזור בכדי לראות אם עקבו אחריהם. החתול השחור נחת ממש לצידה, וברגע שהשטח היה נקי, היא הסתובבה אליו ונעמדה על רגליה, "למעשה, זה היית אתה שנחרת, אם אני זוכרת נכון."

"אני?" הוא הופתע והניח את ידו על חזהו בזמן שהסתכל עליה בתדהמה, "אני יכול להבטיח לך, אני בחיים לא נוחר!"

"בקושי ישנתי אתמול בגלל הנחירות שלך," היא שיקרה, "מממ, איך זה נשמע שוב?" היא הרהרה ונטתה הצידה בזמן שטפחה על שפתה התחתונה במחשבה, "אוו, נכון... חררר... הווו... חררר... הווו... חררר... הוו-"

"זה ברור ששמעת לא נכון," הוא גיחך, נעמד על רגליו, כשזנבו מתנדנד מצד לצד מאחוריו, "או אולי לא הצלחת לשמוע אותי בגלל הנחירות שלך. אני חייב להגיד, חיפושית שלי, את שעון מעורר ממש נפלא! נשמע כמו..." החתול השחור לקח את ראשו מעט אחורנית, והשמיע את קול הנחירה הכי רועש ונוראי שהיא אי פעם שמעה.

היא פתחה את פיה בחוסר אמון וחבטה בזרועו, הוא צחקק בזמן שהיא רתחה, "אני לא נשמעת ככה!"

"איך את יודעת?" הוא גרגר והתקרב אליה עם חיוך ערמומי, "את ישנת! את חושבת שאני אשקר לך, פשפשונת?"

"תפסיק לקרוא לי פשפשונת," היא התלוננה, גילגלה את עיניה ושילבה את זרועותיה.

"בכל מקרה, אני ממש מצטער שנעלמתי לפני שהתעוררת," הוא התגרה, נשען מעט אחורה ושלח לכיוונה חיוך, "הייתי משאיר לך את המספר שלי, אבל טוב... הייתי צריך להיות איפשהו."

"הו ברצינות, זה היה מדהים," היא שיקרה ונזכרה באכזבה הבלתי מוסברת שחשה כשהתעוררה וטיקי הודיעה לה שהחתול השחור כבר עזב. היא די אהבה את הנחירות העדינות והמטופשות שלו. "חוץ מזה, זה היה רק לילה אחד. לא צריך להעמיד פנים שזה יותר מזה."

החתול השחור פתח את פיו בכדי לענות, אבל לפני שהצליח להשחיל מילה, משאית עפה באוויר לכיוונם.

"אה, כמעט שכחתי מהמצב הדביק הזה," החתול השחור אמר, והחיפושית גלגלה את עיניה וחטפה את היו-יו מצידה.

-------------------------------------------------------------------

עברו בערך שבועיים מאז מרינט מצאה את עצמה זזה במיטתה מצד אל צד במשך כל הלילה, והעייפות שלה מיום אחרי קרב עם נבל-על השבוע לא היה מספיק בכדי להתיש אותה עד כדי כך.

לשמור על מערכת יחסים מקצועיתWhere stories live. Discover now