לשמור על מערכת יחסים מקצועית

חלק 3

אדום.

ים של אדום.

"אני רוצה אותך מת," היו מילותיה האחרונות אליו, לא מילה במילה, אבל בכל דרך אפשרית, "אני אהיה זו שתהרוג אותך."

כמה טיפשה היא הייתה, כשחשבה שכל מה שנבל-העל יכול היה לעשות היה רק לשלוט בכוח המשיכה.

הוא יכול היה גם לשלוט בחפצים בכוח המחשבה.

גדר ברזל אדירה, המעוטרת בקצוות חדים יותר משאי פעם ראתה, המפותלים לספירלות קוצניות, קטלניות ואיומות, עשתה את דרכה במהירות יוצאת דופן.

לכיוונה.

אבל במקום, כל מה שראתה היה אדום.

אדום, ניתז מהתלבושת השחורה שלו ונזל על הקרקע בזמן שהוצמד לקיר בניין שאפילו לא הבחינה שנפל, כשמוטות ברזל מציצות מבטנו.

אדום, ניתז מפיו ברגע שניסה לקחת אוויר, צליל נורא השתחרר ממנו, ידיו רעדו ואחזו בסורגים האיומים האלה-

אדומות, היו ידיה בזמן שניסתה לחלץ אותו מחודי הגדר מבלי שהצליחה לראות בגלל הפאניקה המטופשת שלה, שוכחת לרגע את כל אימוני העזרה הראשונה שלמדה בדיוק למקרים כאלה. אדומות, היו ידיה, ברגע שוויתרה ואחזה בפניו, צורחת לעברו מילים חסרות תועלת שהיא אפילו לא הצליחה לזכור, בזמן שצפתה באור שנעלם מעיניו.

אדום, היה קמע-המזל שקראה לעזרתו מתוך ייאוש, אחד מתוך הרבים שהייתה צריכה לאותו הקרב, שקית נייר נוראית, שהייתה צריכה לכסות בה את ראשו כשהחליפה הקסומה שלו נשטפה ממנו, בגלל שהמופלאים עבדו רק אם הם היו בחיי-

מרינט התנשפה ונחנקה בזמן שהזדקפה וקרעה נואשות את הבד שהיה סביב צווארה, דמעות זלגו על לחייה, היא נפלה והיא טבעה, כשהיא לא יודעת היכן נמצאת.

"...ומרת..."

אור נדלק בחדרה, והיא הסתירה את פניה מבעד לדמעותיה, רעדה, כשהיא חשה במשהו שהרגיש כמו מאות ידיים קטנטנות שנגעו בה, היא לקחה נשימה עמוקה ו...

"...רינט..."

היא לקחה את המופלא שלו. למה היא לקחה את המופלא שלו? היא לא הבטיחה כמה וכמה פעמים שהיא לעולם לא תעשה את זה? אבל היא עשתה את זה בסופו של דבר. היא הייתה חייבת. היא לא שמרה על ההבטחה שלה, והיא לקחה אותה מהאצבע שלו, וכמה נורא היא הרגישה כשעשתה זאת, אבל היא הייתה חייבת, בגלל שהוא לא היה שם יותר, הוא היה פשוט גופה באותו הרגע, וגופה לא הייתה יכולה להגן על עצמה, אבל פלאג הבטיח לה שהוא יחזיר לו את הטבעת, אבל למה שהוא יבטיח להחזיר את המופלא למישהו שבכלל לא היה קיי-

משהו קר ורטוב נלחץ על כתפה, והיא נרתעה מהמגה שלו, כשמצמצה דרך האור בכדי לראות מה זה היה ו-