לשמור על מערכת יחסים מקצועית

חלק 10

אסון.

אסון, אסון, אסון.

מרינט ואסון היו כמו שני קטבים מנוגדים של מגנט, ולא משנה כמה קשה היא ניסתה להתנגד למשיכה אליו, לא משנה כמה קשה היא ניסתה להימנע ממנו, הם תמיד היו נפגשים.

אסונות כמו לשפוך קפה על אדריאן, להפיל את מחברת השרטוטים שלה אל תוך שלולית, לנקוע את הרגל שלה אחרי שנפלה במורד המדרגות, לאכזב את חבריה עם תירוצים שקשורים לנבלי-על, ובסוף העולם, שהיה אפשר לתאר אותו בכמה דרכים.

אבל האסון הזה, הרגיש כמו משהו חדש לגמרי.

היא הייתה חייבת להודות, לנסות לישון עם החתול השחור לא היה הרעיון הכי טוב שלה. לישון איתו בכל יום במשך חודשים גם לא היה רעיון טוב כל כך, אבל לישון איתו ולישון איתו היו שני רעיונות שונים וגרועים, ואחד מהם היה הרבה, אבל הרבה יותר גרוע מהשני.

בגלל שהוא היה מאוהב בה.

כבר עברו שבועיים, והיא לא חזרה לחדר המלון המטופש מאז. היא בטח לעולם לא הייתה הולכת לשם שוב, אפילו שעדיין יש לה שם דברים, כמו הפיג'מה האהובה עליה, בגלל שהיא לא הייתה בטוחה לחלוטין שהוא לא הולך להיות שם, והיא הייתה יותר מדי מובכת בכדי לראות אותו שוב.

היא לא דיברה איתו בכלל מאז שזה קרה.

...טוב, לפחות לא על מה שהיה חשוב בכל אופן. היה קל לוותר על סיורים, אבל לא היה אפשר להתחמק מקרבות מול נבלי-על, ולמרות שהיא בקושי שקלה לתת את העגילים שלה לאליה בכדי להימנע מזה, היא לא רצתה שהיא תהיה חייבת להסביר למה, והיא הייתה בטוחה שאליה תסרב אם היא הייתה יודעת את הסיבה.

במקום, היא החליטה שכמה שיותר גיבורי-על היא הייתה מביאה, ככה היה טוב יותר. לא משנה מי נבל-העל, לא משנה הבעיה, היא תחלק כמה שיותר מופלאים שהיא יכולה לפני שהייתה קופצת לקרב, בגלל שהיא לא ידעה מה היא הייתה עושה אם היא הייתה צריכה להיות שם לבד איתו. הגיבורים שימשו בתור סוג של חומה ומנעו מכל שיחות פרטיות להתקיים, ונראה שזה עבד, בגלל שגם החתול השחור לא ניסה לדבר איתה. היא התחמקה מקשר עין, וחוץ ממסירת הוראות על איפה להשתמש בחתולאגן שלו, היא לא הייתה צריכה להגיד לו מילה נוספת.

לצערה, היא דאגה שאנשים יתחילו להבין. אחרי הכל, היא הרגישה קצת מובכת על שחילקה חמישה מופלאים בשביל קרב עם מר יונה שהסתיים אחרי בקושי שתי דקות, ולאחר מכן, כשנינו סרב לקבל את הצמיד שלו, והסתכל עליה בכעס כאילו הוא ידע שהיא עושה משהו לא נכון, היא הרגישה שאולי זו לא הייתה דרך כל כך טובה כמו שהיא קיוותה. ואם נינו איכשהו התחיל להבין את זה, זה אומר שאליה לחלוטין—

"מה קרה בינך לבין החתול השחור?"

מרינט קפצה במקומה בזמן שהמחט דקרה את אצבעה.