עברו חמש שנים מאז הנשף המוזר. זמן לא ארוך מדי לאחריו, התחתנו שתי האחיות בחתונה גדולה משותפת. איתי ועם שארל, כמובן. בשנה שלאחר מכן נולד לשארל ולנואל בן בשם קלוד. אני ואודט לא כל כך מיהרנו להביא ילדים, רצינו קצת זמן לעצמנו. אך המשפחות של שנינו לחצו ואחרי שנתיים נולדו לנו תאומים, מארי וגילברט. השלושה הסתדרו יפה ביניהם. טוב, אולי מארי וגילברט קצת פחות.
היינו נוהגים להתארח זה בביתו של זה לעיתים קרובות. בשבוע שעבר נפגשנו בבית משפחת ד'אורנו. אנחנו המבוגרים ישבנו בחוץ ואכלנו ארוחה קלה, בעוד הילדים שיחקו במרחק מה מאיתנו בזמן שהאומנת של המשפחה משגיחה עליהם.
שארל הביט על הקטנים, חיוך קטן על פניו. הסתכלתי עליו. כשהוא התחתן עם נואל, חשבתי שהגיעה הישועה, והוא סוף סוף ייפתח. באמת נראה שהוא מתקדם, גם אם לאיטו. אך הכל השתנה עם הולדתו של קלוד. עם קלוד הוא מסוגר למדי. מפתיע אותי שהוא אוהב אותו בכלל. היה ברור לי ששארל אוהב אותו בכל ליבו. ולמרות זאת, כה פחד להראות את אהבתו.
"קלוד ממש מתחיל להיות גבר קטן," אמרתי.
"הוא באמת ילד מקסים. כל כך חכם ומנומס, אבל גם מלא חיים ושמחה," נואל הניחה את כף ידה על כתפו של שארל ועליה השעינה את ראשה.
"כן..." הוא מלמל.
"שארל, אתה אוהב אותו, למה אתה לא מראה את זה יותר!" אודט רכנה קדימה.
בכל פעם שמישהו מאיתנו לא העז לומר משהו, השני היה תמיד אומר זאת בשמו. ההורים שלי שנאו את התכונה הזו של שנינו, אך אני אוהב אותה. אני אוהב את הכנות שלה.
"ומה אם יקרה לו מה שקרה לי?" הוא הרים את קולו. "ראיתי איך המלך הסתכל עליי כשהייתי שם! עיניים אחוזות טירוף כמעט! איך אני יכול לדעת שזה לא יחזור?!"
"שארל, אתה לא מעניין אותו," אודט הרימה את קולה גם כן.
"מה את יודעת? את לא היית שם!" הוא נעמד, מה שגרם לנואל לקום ממנו בבהלה.
"שארל, מותק..." היא אמרה בקול רך כשכף ידה עדיין על זרועו.
"אני הולך להירגע," הוא לא הסיף מילה נוספת וקם משם.
בהחלט לא הייתי רגיל לראות אותו כך. כמובן, יצא לי לראות אותו מתרגז. אבל משהו בשילוב הזה של כעס מהול תבהלה... חשבתי שהוא התגבר על זה מאז. כמה טוב הוא הצליח להסתיר זאת ממני. התביישתי בעצמי באותו רגע על שלא שמתי לב לכך כל הזמן הזה. חשבתי שאני מכיר אותו טוב יותר.
"זה לא משגע אותך?" אודט שאלה את נואל.
"כמובן שכן," קולה רעד מעט. "הוא אוהב אותו, הוא באמת אוהב אותו. הוא מדבר עליו בכזו גאווה. אך כל פעם הוא חוזר ואומר שאינו רוצה שיקרה לקלוד מה שקרה לו. בפעם ההיא שהיה אצל המלך כה פחד שחייו באים לקיצם. הוא עדיין חושש שימצא סיבה לא הגיונית לקום ולהרגו. לא משנה כמה פעמים אמרתי לו שזה לא הגיוני, זה לא עזר..."
YOU ARE READING
סינדרלה? כן, בטח.
Paranormalכולכם מכירים את הסיפור על "סינדרלה". טוב, נו, לפחות את הגרסה הרשמית. הגרסה שבחרו לספר. הגרסה שפשוט מתעלמת מכל העובדות... אז אולי הגיע הזמן שפעם אחת, תתוודאו למה שבאמת קרה. הערה: טוב, לא הצלחתי לעשות את זה כסיפור בנקודת מבט אחת, אבל במקום ללכת הלוך ו...
