לרקוד עם זאבים

פרק 5

-נקודת מבט של ???-

קמתי כשכאב מפלח את ראשי, כאילו הגולגולת שלי התבקעה לשתיים.

״mate, mate, mate, אנחנו חייבים למצוא אותה״ ווינטר נבח בראשי, רץ בחוסר סבלנות מקצה לקצה במוח שלי, מתנגש ומתרסק אל קירותיו וחוזר חלילה, מיילל ובוכה.

ווינטר נואש למצוא אותה, בכל פעם שאנחנו מגיעים ללהקה חדשה לביקור פוליטי הוא מתעקש שנטייל לאורך כל השטח שלה, רק למקרה והוא ירגיש אותה, אבל עברו 7 שנים מאז שנהייתי בן 18 ולא מצאנו אותה עדיין.

בעוד ווינטר מיילל יללות מחרישות אוזניים במוח שלי, נזכרתי בחלום שלי.

היא הייתה שם, שוב, העיניים החומות שלה בחנו אותי, היא אפילו חייכה לשנייה והעיניים שלה נצצו מבעד לריסים הארוכים והעבים שלה.

איך רציתי לנשק את השפתיים האדומות האלה, אבל הסתפקתי רק בללטף את העור הרך והחמים של הלחיים שלה.

הלב שלי דפק כל כך חזק באמצע היער הריק הזה, ״איפה את?״ שאלתי, נואש למצוא אותה, אבל היא לא אמרה כלום, רק נראתה מבולבלת.

היא התסובבה והלכה אל עבר האגם, זיהיתי אותו כאגם הדמעות בשטח הלהקה, הישבן הבשרי שלה התנועע בצורה מפתה בכל צעד שהיא עשתה.

הלכתי אחריה, לאט, מפחד שלא להבהיל אותה, רק שהחלום הזה ימשיך, רק שהוא לא יגמר.

היא הסתובבה אלי, השיער החום הארוך שלה מכסה את השדיים והבטן החיוורים שלה, הרגשתי כאילו אני מסתכל על ציור של נימפה יפה, הנימפה הפרטית שלי, כאן באמצע היער.

רציתי לגעת בה, להסית את השיער הרך שלה ולהביט בחזה שלה, לשאול אותה איך קוראים לה, איפה אני אמור למצוא אותה? באיזו להקה?

המבט הרך והתמים שלה הפך למבועת, העיניים שלה התמלאו דמעות והיא הלכה אחורה- צעד ועוד צעד ועוד צעד.

ככל שאני מתקרב אליה, להושיט לה יד, לנחם, כך הפחד גדל בעיניים שלה, למה את מפחדת ממני? אני רק רוצה לאהוב אותך.

הקול של ההתרסקות שלה באגם שבר את ליבי, ניסיתי לקפוץ ולהציל אותה אבל כשהסתכלתי בבבואה של באגם הבנתי ממה היא פחדה,

השתנתי לווינטר.

היא מפחדת ממני,

אולי אני מחפש בכל המקומות הלא נכונים.

התמתחתי במיטה, שבור לב מהחלום הכל כך מתוק שנהיה סיוטי כל כך מהר. מנסה להתנער מהעצבות ומהכאב ראש.

פתאום ריח מתוק וחריף נכנס לאף שלי, עיקמתי אותו וריחרחתי באוויר עד שעיניי העייפות הצליחו להיפתח ולהתמקד על מקור הריח- שיערות בלונדיניות חלקות שנחו על פנים עכבריות שזופות.

הכעס עלה בי כשהמוח שלי הצליח לפענח את התמונה, ״דקוטה,״ נבחתי, לא מצליח לשלוט ברגשות שלי ״מה את עושה כאן לעזאזאל?״

דקוטה הזדקפה מהר במיטה במהירות, חצי ישנונית, היא פתחה עין כחולה אחת וחייכה חיוך מתוק-שמנסה-להיות-תמים ״בוקר טוב אהוב״ היא לחשה בקול מתחנף, שנאתי את הקול הזה ושנאתי את החיוך הזה.

״תקראי לי אלפא״ נבחתי וראיתי אותה מתקפלת אל תוך עצמה.

דקוטה היא אחותו התאומה של אמט, הבטא שלי והחבר הכי טוב שלי, אבא שלהם היה הבטא של אבא שלי לפני שקיבלתי את התפקיד במקומו.

תמיד היינו רצים ומתגלגלים ביחד בדשא כילדים קטנים, הייתי גדול מהם בשבועיים, גדלנו ביחד כמו אחים.

כשהיינו בערך בני 11 נכנס לדקוטה הרעיון לראש שהיא הנשמה התאומה שלי, שכשנהיה בני שמונה עשרה והזאבים שלנו יופיעו יהיה ביניהם קשר ושהיא תהיה הלונה העתידית של הלהקה והבת זוג שלי. שזה החיים שיהיו לה, שהיא נועדה לשלוט בלהקה, שאני נועדתי להיות שלה.

הפסקנו לשחק ביחד, היא התחילה לכרכר סביבי, סיפרה לכל בחורה בבית הספר שאנחנו ביחד, איימה על כל בחורה שניסתה לדבר איתי.

אבל התאפקתי, אמט הוא החבר הכי טוב שלי, הוא נועד להיות הבטא שלי, לא יכולתי להתנהג בצורה לא יפה לבת של הבטא, החזקתי הכל בפנים.

בשנות ההתבגרות שלנו המצב נהיה גרוע יותר, היא הייתה מנסה לנשק אותי בכח, מתגנבת לחדר שלי, הרגשתי מחולל ופגוע, היא ידעה מגיל קטן כמה אני אוהב את הרעיון של נפש תאומה, כמה אני מחכה ללונה שאלת הירח ייעדה לי, היא ידעה על החלומות שלי.

שבועיים אחרי שהכרתי את הזאב שלי ווינטר היה יום ההולדת של התאומים, היא נעמדה ליד החדר שלי בעשרה לחצות, מחכה דקה אחרי דקה שהזאבה שלה תופיע ושיהיה ביננו קשר.

אבל חצות הגיע ושמעתי מייללת במסדרון, צורחת שזה לא הוגן, שמשהו מקולקל, ואפילו ריחמתי עליה כשראיתי אותה כל כך שבורת לב.

השברון לב של דקוטה הפך מהר מעצבות למרירות, היא החליטה שאם אלת הירח לא תכננה שנהיה ביחד, אני אבחר בה ואדחה את הנשמה התאומה שלי.

אף פעם לא רציתי להיות אלפא, אבל תמיד רציתי את החום והשמחה של אהבה, דקוטה אף פעם לא הביאה איתה חום, רק קנאה ורעל.

היא הרחיקה ממני בחורות כשהלכנו לבקר בלהקות אחרות, נבחה פקודות, ניסתה לכפות את עצמה עלי, לנשק אותי, לשכר אותי ובשבועות האחרונים היא התחילה להתגנב למיטה שלי.

״אני אוהבת אותך אלפא, אני אעשה הכל בשבילך, למה אתה ממשיך לדחות את האהבה שלי?״

היא הורידה את הגופיה שלה, החזה הגדול שלה נשפך מהבגדים והשיניים הבהירות מהחיוך המרוצה מעצמו שלה בהקו מתחת לאור הרך שבחדר.

״אני לא רוצה אותך דקוטה, אני מחכה לנשמה התאומה שלי, אולי תעשי לעצמך טובה ותשחררי?״

״יש אנשים בלי נשמה תאומה, וחיפשת בכל להקה במישיגן ובכל החלק הצפוני של המדינה, אפילו התחלת לחפש בדרום, אולי כדאי שתשלים שהבחורה המכוערת מהחלום המטופש שלך לא קיימת״

הכעס שהצטבר בי מהרגע שראיתי שהיא התגנבה לכאן שוב התפרץ ואיתו ווינטר, לפני שהבנתי הטפרים שלי כבר עטפו את הצוואר שלה.

״אני אקרע לך את הגרון״.