לרקוד עם זאבים

פרק 10

היי! מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לפרסם, נתקעתי עם הלימודים, התחלתי כבר את הפרק הבא אז מאמינה שהוא הולך לעלות בקרוב :).

- נקודת מבט של סאמר-

״סאן, את בסדר?״ אמילי יצאה מהמכונית בפאניקה כשהיא ראתה אותי, מייבבת מבכי, הדמעות לא הפסיקו לנזול מהעיניים שלי מהרגע שהתחלתי לחזור מהשער, כל הדרך אל המכונית.

הנהנתי, נחנקת קצת מהדמעות הרבות שלי, אף פעם לא מיררתי בכל כך הרבה בכי לכל כך הרבה זמן, הרגשתי כאילו חתיכה מהנשמה שלי נקרעה ממני, כאילו גנבו ממני את הדבר הכי בעל ערך בעולם.

הייתי כל כך קרובה, כל כך קרובה לגלות משהו, הבחור הבלונדיני ידע משהו, ידעתי את זה מהמבט שלו בעיניים, והוא קרע אותו ממני, ביחד עם העצבות בעבע בתוכי כעס, הוא ידע משהו והסתיר אותו ממני- למה?

האצבעות הקרירות של אמילי ליטפו לי את הלחיים וניגבו לי את הדמעות, ״הכל בסדר סאמר״ היא לחשה בחיוך, ״מה קרה שם?״

סיפרתי לאמילי הכל, על הגדר הגבוהה, על הבחורה הנמוכה עם הרובה, על הבחור הבלונדיני שידע משהו, אבל לא הסכים לומר לה.

״אני מרגישה את זה בעצמות שלי אם, הוא ידע מי הוא, הניצוץ הזה של הכרה בעיניים שלו״ תחושה של חמימות התפתחה לי בחזה כשאמרתי את זה בקול, ״אם הוא ידע מי הוא, את חושבת שזה אומר שהוא קיים? או שאני משלה את עצמי?״ לחשתי.

״סאמר, אני לא יודעת מה לומר לך. שתינו למדנו ויודעות שזה לא הגיוני לחלום חלומות כל כך אמיתיים באופן תדיר על אותו נושא, אולי יש בזה משהו מיוחד יותר, זה לפחות מה שאני מאמינה בו, אבל יכול להיות שלא, וזה גם בסדר, אם קיים אדם שאת אמורה לפגוש את תפגשי אותו״

האוויר הקר נשאר מאחורי כשנכנסו למכונית המחוממת, אמילי צודקת, ״תשתחררי״ היא חייכה, ״בואי נלך להתכונן, יש מסיבה של המשרד הערב, זה התחלה של עתיד חדש בשבילנו״.

הנסיעה בכבישים המיוערים חזרה לעיר הייתה ארוכה, המכונית הקטנה קרטעה מעל לאספלט השבור, כשהנוף של העיר סוף סוף נגלה לפנינו השמיים נצבעו בצבעים חמימים של כתום וסגול. המילים של אמילי ממש נגעו בי, אולי הגיע הזמן להשתחרר, זו הזדמנות חדשה, עיר חדשה, עולם חדש.

רחוק מטום, רחוק מהעיר הקטנה, רחוק מהאוניברסיטה, זה הזמן שלי להכיר מי אני באמת.

חנינו ליד המשרד, מרחק הליכה קצרה מהמלון, הצוואר שלי כאב קצת כשהסתכלתי על הבניין משרדים הגבוה, כל זה רק בשביל אינסייט, החברה הזו הייתה ענקית וגלגלה מליונים.

כשהסתכלתי אל תוך הלובי של הבניין יכולתי להישבע שראיתי אדם מוכר, בחור בלונדיני שרירי עם חליפה כחולה צמודה, אבל כשבאתי להסתכל מקרוב יותר הוא כבר נעלם אל תוך המעלית.