מזכירה: כל תכני המזוכיזם, סדיזם, סמים, אלכוהול, מכות ותכנים מיניים מומצאים בהחלט ואינם אמיתיים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
כמעט שבוע חלף, כל יום הרגשתי הרבה יותר מצוברחת ועצובה, כל יום שעבר הרגיש כל כך קשה כיוון שככל שהזמן עבר, התאריך שלי הגיע, וזה היה הדבר היחיד שהיה מעסיק את מוחי ואת גופי.
הייתי מדלגת על ארוחות כדי להישאר בחדר לחשוב על כל מה שקורה, להיזכר במבט קפוא ורעש מחריש של מוניטור ואז כשהכל היה שחור פתאום והיו מגיעות למוחי מחשבות ששום דבר לא יכול להשתפר, זאין ואוולין היו שם בשבילי.
זאין דאג להעביר איתי את הזמן, גרם לי לשכוח כל מה שחשבתי עליו במשך השבוע הזה ואני כל כך מודה לו על כך. הוא לא ידע מה הסיבה לכך אבל הוא ידע שכדי לשמח אותי הוא צריך לעשות מעשים שלא כוללים ידיעה למה שקרה. הוא ידע שהייתי מצוברחת ולא אני בזמן הזה אבל הוא ידע מה לעשות ואיך להרגיע אותי.
אוולין השכיחה ממני את כל מה שקרה עצם היותה במוסד. כל פעם שהייתי רואה את פניה, את גומות החן שלה ועיניים הגדולות שמסתכלות ובוחנות כל דבר שזז,הייתי מחייכת ושוכחת למה בעצם אני כל כך דיכאונית, אבל אז, כשהשתדלתי לא לחשוב על מה קרה, בסופו של דבר חשבתי על זה ומצב הרוח שלי חזר להיות גרוע יותר מתמיד.
ועכשיו, אני לבד בחדר, מסתכלת על השעה ומנסה להתכונן למה שיקרה מחר,נפשית. אך כל כמה שניות, כשאני אומרת לעצמי "ג'יי, את יכולה להתגבר עלזה" אני נזכרת בכל מה שחוויתי, בכל האלימות, החוסר ודאות, הכאב, האכזבה, לכל מה שעשיתי הייתה השלכה, וכל מה שקרה, קרה מסיבה, אך לא תמיד היא הייתה מוצדקת ולא תמיד יכולתי לעשות משהו בנידון.
ידעתי שזה אירוני שכמה שבועות אחרי התאריך של המוות של אחיות של זאין, כמה שבועות אחרי שהוא זה שהיה שבור והטביע את יגונו על בקבוק של וודקה, דווקא הפעם אני זאת ששוכבת במיטה ולא מפסיקה לבכות.
כל כך הרבה דברים קרו בזמן האחרון ואני כבר לא מצליחה לעקוב אחרי כל זה...
וכשהעיניים שלי נדדו, מחפשות אחר מה שאני צריכה, הרגשתי כל כך עייפות ותשישות אבל הייתי חייבת להחזיק את עצמי ערה, הייתה צריכה לעשות משהו הפעם. אם זה לברוח, אם זה לדפוק את הראש בקיר או אפילו להתחבא מתחת למיטה. אבל השעון הראה שאני לא אספיק לעשות דבר.
12:00.
חצות הלילה !
התאריך היום רשמית הוא השביעי למרץ.
יום ההולדת שלי והיום בו אמא שלי נפטרה. ביום הזה גם הגעתי לכאן,וביום הזה נכנסתי דרך שער שנמצא במרכז החומות ומאז לא ראיתי יותר את כל מה שבחוץ. רק את הבפנים.
